**סתם להבנת הסיפור, מה שאתם קוראים לא בהכרח מה שיקרה, רק אומר
'למה הוא רוצה להרוג אותי? עד כדי כך הוא מטורף? למה את לא מתגרשת ממנו כבר? אוממה, הוא פוגע בך' אמר מינהו ברכות, אמו לא ענתה, רק הובילה אותו אל תוך הבית והושיבה אותו על אחד הכיסאות 'מינהו... אתה יודע שאבא שלך הוא לא אדם טוב... לכן ביקשתי מקאנג-דאי לקחת אותך מפה בגיל שתיים עשרה... אתה לא זוכר מה הוא ניסה לעשות? הייתי חייבת להגן עליך, גם אם זה אומר שאני לא אראה את הילד שלי במשך תשע שנים...' אמרה אמו וליטפה את לחיו של מינהו 'כן אוממה, אני זוכר...'
<פלאשבק>
'תעזוב את מינהו שלי!' צעקה אמו והסתירה את הילד הקטן והמדמם מאחורי שמלתה 'זוזי' נהם אביו 'לא! יונג-נאם, תפסיק לעשות את זה לילד, הוא מפחד ממך! מה קרה לבחור שהתאהבתי בו בתיכון? למה הפכת למפלצת כזו?' צעקה אמו והמשיכה להסתיר את מינהו מאחוריה 'אמרתי זוזי!' צעק אביו ודחף את אמו הצידה, היא נפלה לרצפה 'אוממה!' צעק מינהו וניסה לרוץ אל אמו, אך אביו חסם את הדרך 'א-אפה...' גמגם מינהו, מנסה לזוז לאחור, אך אביו תפס אותו בחוזקה 'תשתוק' נהם אביו וגרר אותו אל המטבח, מושיב אותו בחוזקה על שולחן האוכל ומרים את הסכין באוויר 'א-אפה, דיי... עדיין כואב לי ממקודם' ייבב מינהו, אך אביו לא ענה, רק הוריד את הסכין, חותך את זרועו של מינהו באיטיות מייסרת 'ד-דיי, אפה.. זה כואב' ייבב מינהו וניסה לרדת מהשולחן, אך אביו חסם אותו 'תשתוק כבר, תפסיק לבכות' אמר אביו וסטר לו בחוזקה. 'אמרתי שתעזוב את הילד שלי!' צעקה אמו, שכבר קמה, ובעטה בין רגליו של האב, שהתקפל במהירות. 'מינהו..' לחשה אמו והרימה את הילד המטושטש בזרועותיה 'אל תדאג, אני אקח אותך מפה... הוא לא ימצא אותך שוב לעולם, גם אם זה אומר שאני לא אוכל לראות אותך יותר...' אמרה ויצאה במהירות מהבית, רצה לבית השכן. 'קאנג-דאי.. אתה חייב לקחת אותו מפה, אסור שאבא שלו ימצא אותו, לעולם, אני חייבת שתעזור לי... תחזיר לי טובה על הפעם שנתתי טיפול לאשתך בחינם... בבקשה, קח אותו מפה!' צעקה אמו אל השכן ההמום 'א-אוקי' גמגם קאנג-דאי 'עכשיו! אבא שלו יבין במהירות איפה אנחנו.. תסתיר אותו אצלך עד שהוא יוכל לעבור טיסה בשלום...' אמרה אמו 'אני...' היא לא הצליחה לסיים את המשפט, רק נשענה בכבדות על קאנג-דאי 'הא-נול? את בסדר?' שאל קאנג דאי, היא הנהנה 'כ-כן, הוא הפיל אותי, אני בסדר, רק קח את מינהו מפה... אני בסדר, אבל הוא רוצה את מינהו... רק את מינהו....'
<סוף פלאשבק>
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
