cry

פרק 41

'ג'ונגקוק, אתה צריך לסיים לאכול מהר ולסיים להתארגן, התור שלך בעשר.' הודיע ג'ין לנער החצי ישן שנכנס אל המטבח, בעודו משפשף את עיניו.
ג'ונגקוק הנהן ופיהק, מכסה את פיו בידו. 'אם אתה רוצה להגיד משהו, יש דפים על השולחן.' אמר ג'ין והורה בידו על ערמת דפים קטנה שנחה על השולחן העגול, ג'ונגקוק קד בהכרת תודה ולקח דף אחד, רושם את מילותיו במהירות ומראה את הדף לג'ין.
'לא, זה לא מחוץ לסיאול, אתה מכיר את המרפאה הזאת, ליד רחוב מיונג-דונג.' אמר הבוגר לאחר שקרא את שאלתו של ג'ונגקוק, שהנהן.

**************

'כמה זמן הוא לא מצליח לדבר?' שאל הרופא את ג'ין, שישב על יד ג'ונגקוק בחדר המרפאה הקטן, הסיבה היחידה שנכנס עם ג'ונגקוק לרופא היה כי הצעיר לא מסוגל לדבר ו/או להסביר מה קרה לו.
'קצת יותר משבוע.' ענה ג'ין 'הוא לא צעק או אימץ את הקול שלו, נכון?' ג'ונגקוק הנהן 'זה פשוט הופיע, בלי שום סיבה שנראית לעין.' אמר ג'ין, 'אני מבין, ג'ונגקוק, שב בבקשה על המיטה, אני צריך לבדוק את מיתרי הקול שלך.' ג'ונגקוק הנהן וקם ממקומו, מתיישב על המיטה הקשה שעמדה בצד החדר וגורם לג'ין לנער את ראשו ולקום גם הוא 'אני אחזור עוד כמה דקות, בסדר?'

**************

'לג'ונגקוק יש דלקת רצינית במיתרי הקול, לא ברור ממה היא התחילה, אבל זה מה שגורם לקול שלו להיעלם, הדלקת משתקת את מיתרי הקול. המצב הזה דורש ניתוח, ובהקדם, אחרת השיתוק עלול להתפשט לעוד אזורים פנימיים בגוף.' אמר הרופא לאחר שג'ין חזר אל החדר, כשהבדיקה הקצרה הסתיימה 'יש פה הפניה לחדר ניתוח בבית החולים ברחוב הראשי, חוץ מזה, אין לי מה לעשות.' ג'ין הנהן ולקח את הדף מידיו של ג'ונגקוק, מעיין בו קצרות 'בסדר, תודה.' אמר וקם ממקומו, יוצא מהחדר כשג'ונגקוק אחריו.

'היונג, איך נוכל לקבוע זמן לניתוח עם כל העומס הזה? אין זמן.' כתב ג'ונגקוק על דף שקיבל מאחת המזכירות במרפאה 'אני אמצא זמן, אבל זה צריך להיות בהקדם, אנחנו צריכים להוציא את השיר שנאמג'ון ויונגי עבדו עליו. אולי בעוד שבוע, המנהל יוכל לקצר תהליכים בבית החולים.' ענה ג'ין ונכנס אל המכונית, מסמן לג'ונגקוק להתיישב בכיסא לידו.
'אני צריך לקנות כמה דברים, תחכה לי כאן?' שאל ג'ין לאחר נסיעה קצרה וחנייה בצמוד לחנות קטנה, ג'ונגקוק הנהן 'אני אחכה.' כתב במהירות על הדף שכבר הספיק להתכסות בכתב צפוף, ג'ין חייך ויצא מהמכונית, משאיר את ג'ונגקוק לבדו.

כשג'ין התכוון לפנות לאחת הקופות כדי לשלם על המצרכים שקנה, הוא הרגיש את זה.
יד ליטפה את גבו, וגרמה לו להסתובב באחת ולהיתקל בחיוכו של צ'ין, או קי-מון.

'מה את-' הוא ניסה להגיד, אבל צ'ין חפן את פניו בידו האחרת והכניס את אגודלו אל פיו, מונע ממנו לדבר.
'תשתוק.' ציווה הצעיר ודחף את ג'ין אל מדפים העמוסים לעייפה כך שידו האחת מחזיקה את גבו התחתון ויד אחרת מונעת ממנו לדבר.
'התגעגעת אליי?' צחק צ'ין והרים את ראשו של ג'ין, נהנה ממראהו המפוחד.
'מה, אתה לא זוכר אותי? עבר יותר מידי זמן מגיל שבע עשרה?'   'ת-תעזוב אותי.' אמר הבוגר כשהצליח סוף סוף לנתק את ידו של צ'ין מפיו 'למה? פעם רצית את זה, לא?' ג'ין התנער מפחדיו והרים את ידו 'לעולם לא שוב, ודרך אגב, הייתי בן עשרים, אידיוט.' אמר וסטר ללחיו בחוזקה.