'בן הזוג של היצ'ול...' נזכר מינהו, הוא נשך את שפתיו, אבל לא התווכח עם אמו, הוא ידע שהיא רק מנסה להגן עליו, במחיר ההגנה שלה. 'למרות ש... מינהו, עכשיו נזכרתי, הם בחופשה עד לסוף השבוע, אני לא אוכל להגן עליך באחד החדרים שם... אני אמצא מקום אחר עד לסוף השבוע' אמרה אמו במהירות, לא מחכה בכלל לתשובה ממינהו 'אוממה.. באמת, אני יכול להתגונן! ואת עדיין לא ענית לי למה את לא מתגרשת ממנו, הוא פוגע בך' אמר הנער 'הוא לא פוגע בי כל כך.... ואתה לא יכול להתגונן! הוא חזק ממך, ואני לא אתן לילד שלי להיאבק באביו. גם אם אפה שלך הפך למפלצת, זה לא אומר שאתה צריך להתאבד בניסיון להגן על עצמך' אמרה האישה המבוגרת 'אוממה... אני לא אתווכח איתך, אני רק יכול להגיד לך שאת טועה בזה שאת לא מתגרשת ממנו...' אמר מינהו בעדינות, הוא מעולם לא סתר את דבריו של אמו, או רמז שהיא טועה, הוא קיווה שהיא תתעלם מהחוצפה הקלה שהראה 'מתי בדיוק הפכת לגבר?' האישה מלמלה וליטפה את לחיו של מינהו 'אני מתגעגעת לילד הקטן שהיית פעם... הילד שהתלהב אם ראה פרפר בחצר, הילד שעצם הקימה בבוקר הייתה מדליקה ניצוץ בעיניו.... הילד שהיה מחוץ לכל המערכת המטורפת שנקראת החיים...' אמרה אמו מבלי להפסיק ללטף את לחיו של הנער 'אוממה.. הייתי מתבגר בכל מקרה.. העובדה שקאנג-דאי לקח אותי בגיל שתיים עשרה פשוט עשתה את זה מהיר יותר' אמר מינהו ברכות 'ואני אמשיך להצטער על זה לנצח... בינתיים, אתה תהיה אצל סבתא שלך, היא עברה לסיאול לא מזמן.. אפה שלך בחיים לא יחפש שם, הוא חיפש שם במשך השנתיים הראשונות, אבל כבר ויתר, למרות שלא הכי בטוח שם בעולם.... עד סוף השבוע אתה תהיה שם, מוגן'
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
ג'ין הנהן בשתיקה, דמעותיו הפסיקו לזלוג, אבל הוא עדיין פחד, הוא פחד להכיר ברגשות שלו בפני מישהו מלבד הוא עצמו, אז הוא שתק, מקווה שנאמג'ון יבין בעצמו את מה שהוא מרגיש כרגע.
'אתה בסדר? אני יכול ללכת?' שאל נאמג'ון ברכות, הוא הבין שג'ין עדיין מפחד מאהבה, הפרידה מקי-מון השפיעה עליו הרבה יותר מידי, והוא למד לפחד מרגשות, למרות שהם חזרו לאט לאט, בעיקר בגלל התעקשותו של נאמג'ון לעצור את ג'ין מליפול לדיכאון. 'כ-כן' אמר ג'ין ונשכב על מיטתו, מתכסה עד לראשו, נאמג'ון לא ענה, ויצא מהחדר.
נאמג'ון פסע לחדרו בלי שום סיבה מיוחדת, חוץ ממשהו קטן שקינן בו... הוא רצה לראות את יונגי.
הוא פתח את הדלת באיטיות, משתדל לא להעיר את הנער הצעיר שעדיין ישן בפנים. הוא התיישב על מיטתו, מביט ביונגי שעדיין ישן בשלווה.
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
