cry

פרק 28

לאט לאט, טיפה אחר טיפה, הדמעות החלו לזלוג.

יונגי נאבק בבכיו, אבל הזיכרון, ואיתו עוד אלפים, הכניעו אותו וגרמו לגופו לקרוס על הרצפה הקרה וליבב בבכי.

הוא התכווץ בתוך עצמו על הרצפות הלבנות שהרכיבו את הרצפה בחדרו, והמשיך לבכות, נלחם באלפי הזכרונות שצרבו את מוחו.

**************

הבכי הפסיק.

יונגי לא ידע כמה זמן עבר, אולי כמה שניות, אולי דקות, ואולי שעות, אבל לא שינה לו, כל מה שרצה היה שהדמעות לא יחזרו לעיניו.

_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

'לא, אני רציני, ג'יני, למה אתה שואל?' שאל טאהיונג ברצינות תהומית לאחר ששפתיו החמימות של ג'ין התנתקו משפתיו 'טוב, טאהטאה, אני מעדיף שנפסיק את זה, כל שאלה מובילה לעוד שאלה, זה לא יגמר לעולם.' אמר הבוגר, טאהיונג שרבב את שפתיו 'אני לא אשם שיש לי מלא שאלות לשאול.'   'נכון, אבל אם נמשיך זה באמת לא יגמר.' ג'ין רכן אל קו לסתו של הצעיר וליקק אותו, תר אחר פיו.

'ג'י-ג'יני.. אני חושב שמישהו דופק.' מלמל טאהיונג, ג'ין מיהר להתנתק ממנו וסידר את שיערו במבוכה 'אני הולך לפתוח, תחכה לי?' הצעיר הנהן, וג'ין יצא מהחדר.

'שלום.' אמר ג'ין בנימוס לאישה שעמדה בפתח הדלת 'שלום ג'ין, דיברנו בטלפון אתמול, אני נאם-קיו' ענתה האישה. 'אני לא יודעת אם זה נוגד את החוקים שלכם או משהו... אבל אני רוצה לדבר עם יונגי, ואם יש משהו ששובר את החומה של יונגי זה הולי, הכלב שלו.' נאם-קיו הסתובבה והרימה כלוב כלבים קטן, שכלבלב חום ומתולתל שהה בו 'זה בסדר גמור, כל עוד הולי לא מתקרב אל ג'ונגקוק הכל בסדר.' ענה ג'ין בחיוך והכניס את הכלוב אל תוך הבית, מניח אותו על יד הספה.

'טוב, האמת שיש עוד סיבה בהגעתי לפה, רציתי להתייעץ איתך בקשר למשהו.' הודתה האישה והתיישבה על הספה הקרובה לכלובו של הולי 'בקשר למה?'   'המחלה של יונגי. מצאו לה תרופה.'    'באמת? זה נהדר!' קרא ג'ין, נאם-קיו נענעה בראשה 'זה יכל להיות נהדר, אם המנהל שלכם היה מסכים שיונגי יעבור את הטיפול.' אמרה נאם-קיו, ג'ין עצר במקומו 'מה זאת אומרת לא מסכים?'   'הטיפול לוקח זמן, לפחות חודש, ויש גם חודש של מנוחה, המנהל שלכם לא מסכים שיונגי יעבור את הטיפול כי הוא לא יכול לבטל את הפעילות שלו למשך כל כך הרבה זמן.'   'את רוצה שאני אנסה לדבר איתו?' האישה הנהנה 'אבל אל תספר ליונגי, אם הוא ידע... הוא יתעקש לא לעבור את הטיפול.' ג'ין משך בכתפיו וליווה את נאם-קיו לדלת 'אל תדאגי, אני אדבר עם המנהל.'

לאחר שנאם-קיו הלכה, ג'ין ניגש אל כלוב הכלבים 'שלום.' צחק אל הכלב ונגע באפו דרך דלת הסורגים 'אתה מזהה את המקום הזה, נכון? טוב, בוא נביא אותך אל יונגי.' הוא הרים את הכלוב והלך לחדרו של נאמג'ון, מצפה למצוא את יונגי שם, ישן.