'ג'ין היונג? אני יכול להזמין את צ'ין לארוחת צהריים?' שאל ג'מין את הנער הבוגר שיצא מחדרו של נאמג'ון, כשהוא מבולבל לגמרי. 'מ-מה? כן, כן בטח' אמר ג'ין בלי לשים לב באמת למה שג'ימין אמר 'ג'ין היונג? שמת לב למה שאמרתי בכלל?' שאל ג'ימין 'ל-לא, סליחה, מה אמרת?' שאל ג'ין אחרי שניער את ראשו 'אני יכול להזמין את צ'ין לארוחת צהריים?' שאל ג'ימין שוב. הוא, הוסוק וג'ונגקוק החליטו להתנהג כאילו ג'ין לא אמר להם מי זה קי מון, כאילו הם לא שמעו את השם הזה מעולם. 'אה.. אוקי' אמר ג'ין 'מתי נאכל?' שאל ג'ימין, מנסה למקד את הנער המבולבל 'בערך בשתיים וחצי?' אמר-שאל ג'ין 'אה, אוקי, אז אני אסמס לו' אמר ג'ימין ופתח את הטלפון שלו בהתלהבות.
את\ה: צ'יני? רוצה לבוא לארוחת צהריים?
צ'יני היונג: בטח ג'ימיני, מתי?
את\ה: בשתיים וחצי בערך
צ'יני היונג: אוקי, אני אגיע
את\ה: אני אוהב אותך
צ'יני היונג: גם אני
ג'ימין סגר את הטלפון שלו בקצת פחות התלהבות, הוא אהב את צ'ין, בכל גופו ונשמתו, אבל לפעמים הוא הרגיש... שג'ין לא אוהב אותו באותה הרמה, הוא לא זכר מתי הייתה הפעם האחרונה שצ'ין אמר לו 'אני אוהב אותך', רק 'גם אני' או 'אני יותר'. 'מה הוא אמר?' שאל ג'ין אחרי שג'ימין החזיר את הטלפון שלו לכיס 'הוא יגיע' אמר ג'ימין 'אתה בסדר? אתה נראה.. קצת פחות נלהב ממקודם' שאל ג'ין בדאגה, עד כמה שהוא לא הרגיש טוב, מבחינה נפשית, הוא עדיין לא יכל לעצור את האינסטינקט לעזור לאנשים, ובעיקר לחברי הלהקה שלו. 'אני... אני בסדר גמור' ניסה ג'ימין לשוות שמחה לקולו, הוא לא התכוון להעמיס על ג'ין עוד דאגות 'אתה לא נראה ככה' התעקש ג'ין 'אני.. בזמן האחרון אני מרגיש שצ'ין לא אוהב אותי באותה המידה שאני אוהב אותו...' הודה ג'ימין בהשפלת ראש. ג'ין נזכר בהודעה שיונגי שלח לו 'ג'ימין מאוהב לחלוטין בבן זוג הזה שלו, צ'ין, אבל צ'ין לא אוהב אותו באותה הרמה'. 'ג'ימין, אני בטוח שצ'ין אוהב אותך, זו הרגשה שתעבור' ניסה ג'ין להרגיע אותו. 'או-אוקי' אמר ג'ימין בהיסוס. 'עכשיו, אם אנחנו אוכלים בשתיים וחצי, כדאי שאני אתחיל לבשל' אמר ג'ין ופסע לעבר המטבח באיטיות.
ג'ין בדיוק החל לבשל כשהריח משהו נשרף, 'מישהו מבשל משהו?' צעק לעבר הסלון 'אתה היחיד' ענה לו ג'ימין, שדיבר ביחד עם ג'ונגקוק. 'יש ריח של משהו נשרף, ואני עדיין לא הדלקתי שום תנור או כיריים, משהו נשרף' חזר ואמר ג'ין. 'מי מנגן בפסנתר?' שאל הוסוק, שנכנס לחדר 'להזכירך הוסוק, רק יונגי יודע לנגן בפסנתר' הזכיר לו ג'ימין. 'יונגי מנגן רק כשהוא מלחין שיר, ואין לו אף שיר להלחין, אז זו שאלה לגיטימית לחלוטין' התגונן הוסוק. 'אוקי, יונגי מנגן בפסנתר בלי סיבה ויש ריח של משהו נשרף, רק אני חושב שמשהו פה מוזר?' אמר ג'ימין. 'לנגן בפסנתר נשרף' נזכר ג'ין, הוא התנער ממחשבותיו בבהלה 'הוסוק, תביא מטף לחדר של יונגי, ומהר!' צעק לעבר הנער שבדיוק נכנס, ורץ במעלה המדרגות לחדר של יונגי.
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
