cry

פרק 51

'למישהו יש התנגדות שהאחיין שלי יהיה פה במשך יומיים?' שאל ג'ין בזמן שהניח את ארוחת הבוקר על השולחן העגול, שמסביבו ישבו שאר הנערים בלהקה.
'בן כמה הוא?' שאל ג'ונגקוק כבדרך אגב והניח מעט מהמזון על צלחתו. ג'ין משך בכתפיו.
'שנה וחצי. אחותי צריכה עזרה איתו. הוא לא אמור להפריע יותר מידי.'
אף אחד לא מחה על ההודעה, לכן ג'ין הניח שלאף אחד מהם גם לא משנה, אבל משהו המשיך להיות מוזר, הוא לא זכר אף ארוחת בוקר שהייתה כל כך שקטה.

'יש לנו צילומים היום בשתיים עשרה וחצי עד שמונה.' העיר נאמג'ון בשקט בעודו אוכל, גורם להוסוק להיאנח.
'קיוויתי שנוכל להמשיך להתאמן. אנחנו צריכים להוציא את השיר הזה בשבוע הבא.'
'זה לא כל כך נורא, הוסוק. אנחנו יודעים כבר יותר מחצי. נמשיך מחר.' אמר ג'ין בקולו המרגיע והתיישב על יד בן זוגו. הוא הניח נשיקה עדינה על לחיו של טאהיונג והחל לאכול בעצמו, כמעט מתעלם מאצבעותיו הארוכות של הצעיר, שהחלו לשחק בשיערו.

**************

'הא-נול מאפרת אותנו לצילומים?' שאל ג'ימין בשקיקה כשהשבעה נכנסו אל האולפן בו מתרחשים רוב צילומיהם.  מאז ומתמיד, הא-נול הייתה המאפרת המועדפת עליו; מלבד העובדה שהיא כמעט החליפה את אימו, שנטשה אותו בגיל שלוש עשרה, היא הזכירה לו חבר ילדות ישן, שמת. 
'אני חושב שכן. בכל זאת, היא המאפרת הקבועה שלנו.' ענה נאמג'ון ופתח את האולפן. הלהקה מיהרה להתיישב בכיסאות הצמודים למראות הנקיות וחיכו למאפרת שתגיע. כמעט כמו הכנות להופעה, רק בלי הלחץ.

'שלום.' הם הסתובבו באחת כשקולה הרך של המאפרת האהובה עליהם נכנסה מבעד לדלת, כשנער ביישן מאחוריה, ראשו ברצפה.
'עם מי נתחיל?' שאלה האישה בחיוך והחלה לפתוח את אריזות האיפור הרבות שנחו על השולחן הארוך.
'אני מניחה שאיתך.' צחקה הא-נול וטפחה בעזרת מברשת הסומק על אפו של ג'ימין, גורמת לחיוך קל להתפרש על שפתיו.
'אתם יודעים מה הנושא של הצילומים?' שאלה הא-נול בעודה מאפרת את פניו של ג'ימין, זוכה בנענוע ראש מצד מנהיג הלהקה.
'חיות. יש לי פה רשימה של חיות לכל אחד, ואני אמורה לאפר אתכם בצורה של אחת מהחיות לפי מה שתבחרו. קצת מוזר, אבל זה יהיה חמוד.'
ברגע שיונגי שמע את דבריה של המאפרת, פלאשבקים מ'פנטזיה' החלו להלום בתודעתו, וכרגיל, הוא התאפק ככל מאודו שלא לקרוס אל תוך עצמו בבכי.

'הכל בסדר?' שאלה הא-נול בשקט לאחר שסיימה לאפר את כל חברי הלהקה, חוץ מיונגי, ומצאה את הנער מכווץ בכיסאו, שותק.
'כ-כן.' מלמל יונגי ויישר את ישיבתו. הוא נתן להא-נול לאפר את פניו באיפור הבסיסי והביט בבבואה שנשקפה אליו בקיפאון מוחלט, בקושי ממצמץ.
'איזה חיה אתה מעדיף? חתול או עכבר?' שאלה האישה, מפריעה למחשבותיו הקרות של הנער.
'מ-מה?'
'אני צריכה לאפר אותה בסגנון של איזה-שהיא חיה. לא משהו מורכב, כמו שעושים לילדים. רק עיצוב השפתיים והעיניים. מה שבאמת יעשה את האפקט זאת התלבושת.'
'א-אה... ל-לא אכפת לי...' מלמל יונגי. האישה משכה בכתפיה.
'אני חושבת שכדאי חתול, או אולי אפילו חתלתול, אתה די דומה לאחד.' יונגי בלע את רוקו בלחץ. המשפט 'אתה דומה לחתלתול.' חזר יותר מידי פעמים בילדותו, ואפילו אם ידע שהא-נול לא מתכוונת לפגוע בו, זה עדיין גרם לפלאשבקים לחזור, ולפחד איום להתפשט בתודעתו.