cry

פרק 32

'שלום אג'ומה.' אמר יונגי בשקט לאחר שנכנס אל ביתה של דודתו, האישה קמה מהספה וליטפה את ראשו בעדינות 'אתה בסדר?'   'בערך.' פיה של נאם-קיו נפער מעט, אך היא מיהרה לסגור אותו בשנית כד להסתיר את הבעת ההפתעה שעלתה על פניה, יונגי מעולם לא ענה באמת על שאלתה, הוא תמיד ענה 'כן.' כדי שתעזוב אותו, הוא מעולם לא ניסה לענות על השאלה ברצינות.

'מה קרה?'   'יותר מידי דברים.'   'יש לנו יומיים שלמים.'   'אני לא רוצה לדבר על זה.' אמר יונגי בהתרסה וסילק את ידה של נאם-קיו מראשו. 'יונגי, אתה לא חייב לדבר איתי על מה שקורה לך, אבל תדבר עם מישהו, עברת יותר מידי בשביל לשמור את זה בפנים.' הצעיר לא ענה 'אתה רוצה לאכול?' שאלה נאם-קיו, מנסה להמשיך את שיחתם 'לא.'   'אכלת היום?'   'לא.'   'אז אתה צריך לאכול, אני אכין לך עכשיו.'   'אני לא רוצה לאכול.' אמר יונגי, ממשיך להשתמש בקולו המתריס 'אבל אתה צריך, לא משנה לי שאתה לא רוצה.' אמרה נאם-קיו ונכנסה אל המטבח, משאירה את אחיינה עומד בלי לזוז, בדיוק כמו בכל שיחתם הקצרה.

**************

'האוכל מוכן.' קראה נאם-קיו מאזור המטבח, יונגי ניער את ראשו מהמחשבות הרבות שהתרוצצו בו והלך אל המטבח, מתיישב על אחד הכיסאות ומתחיל לשחק באוכל שבצלחתו בעזרת מקלות האכילה. הוא לא אכל כלום.
'תאכל.' פקדה נאם-קיו בעודה מנגבת את ידיה באחת המגבות הכחולות 'אמרתי לך שאני לא רוצה לאכול.'   'זה לא משנה לי, יונגי, אם אתה לא דואג לעצמך אני אדאג לך. עכשיו תאכל.' הנער משך בכתפיו והכניס מעט מן האוכל אל פיו 'מספיק?'   'לא. יונגי, אני לא משחקת משחקים, אתה צריך לאכול. אם אתה לא תשתף איתי פעולה אני אצטרך להאכיל אותך בכוח.' עיניו של יונגי נפערו והוא הביט אל דודתו בחשש, היא לא יכולה להתנהג אליו כאילו הוא ילד קטן, נכון?

הוא אכל עד שסיים חצי מהצלחת 'עכשיו זה מספיק?'   'כן. אבל יונגי, מתי תבין שאני עושה את זה לטובתך? אתה צריך לאכול, אתה צריך לקחת את התרופות שלך, ואתה צריך לשתף פעולה עם הפסיכולוגית, שאגב, יש לך פגישה איתה היום, נצא עוד חצי שעה.' יונגי הזעיף את פניו ולא ענה, הוא ידע שנאם-קיו מנסה לעזור לו, אבל הוא לא רצה את עזרתה, היא עזרה לו הרבה יותר מידי.

הוא קם מכיסאו והלך אל חדרו בשתיקה, סוגר אחריו את הדלת כדי להבהיר לנאם-קיו שהוא לא רוצה שיפריעו לו.
יונגי אוהב להיות לבד, רק ככה הוא מצליח לחשוב ולמקד את כל הרעש שמשתולל בראשו.
הוא נשכב במיטתו והחל לחשוב על שפתיו החמימות של נאמג'ון מכסות את שפתיו, הוא הסמיק. אפילו המחשבה הכי קטנה על נאמג'ון גרמה ללחייו להתחמם ולמחשבותיו להתפזר שוב ושוב.

_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

'קוקי, ג'ימין אמר שהוא רוצה להישאר פה, ואני רוצה לצאת, אתה בא?' שאל הוסוק לאחר שנכנס אל חדרו של בן זוגו 'חשבתי על זה.. ואני מעדיף להישאר... אני יודע כמה זה קשה להישאר פה לבד, אני לא רוצה שג'ימין היונג ישאר כאן...' הוסוק משך בכתפיו ונשק למצחו של ג'ונגקוק 'זה בסדר, להתראות.' אמר ויצא מהבית.