cry

פרק 29

לאחר שג'ונגקוק נרגע, החזרות נגמרו, מוקדם מהצפוי.

**************

'יא, יונגי, תגיד, אתה יודע איפה נאמג'ון? הוא די נעלם.' אמר ג'ין, יונגי עצר במקומו 'א-אני לא יודע, למה אתה שואל?' מלמל הצעיר בשקט, ג'ין משך בכתפיו 'הוא לא הגיע לחזרות והטלפון שלו נמצא פה, נאמג'ון תמיד לוקח את הטלפון שלו איתו.' 'אני לא יודע, אין לי מושג, גם כשקמתי היום בבוקר הוא לא היה.' ענה יונגי, מנסה לשוות לקולו אגביות, כמעט ללא הצלחה 'מתי התעוררת הבוקר?' 'בתשע.' 'יונגי, עכשיו חמש אחר הצהריים, אם לא ראית את נאמג'ון בתשע, זה אומר שהוא לא פה כבר יותר משמונה שעות, בטוח שלא ראית אותו?' 'לא!' יונגי מיהר להניח את ידו על פיו, הוא לא התכוון לצעוק, הוא כמעט אף פעם לא צעק, לא משנה מה קרה לו, זה הזכיר לו יותר מידי דברים... ובכלל, הוא לא רצה שג'ין יתחיל לשאול אותו שאלות, ובשביל זה הוא היה צריך להיות אדיש, ולצעוק... קצת שובר את האדישות.

'יונגי, הכל בסדר?' שאל הבוגר ברכות, יונגי לא ענה 'משהו קרה לך עם... נאמג'ון?' הצעיר מיהר לנענע את ראשו בנחרצות 'ל-לא, הכל בסדר,' שיקר יונגי בתקווה שהשקר שלו לא יחשף, ומובן שתקוותיו לא התגשמו 'שקרן.' קבע ג'ין 'אתה יודע שאתה שקרן גרוע, למה אתה בכלל מנסה?' הנער לא ענה 'יונגי, מתי תבין שאני מנסה לעזור לך? פשוט תפסיק לשקר לי, מה יקרה אם פעם אחת תגיד את האמת ותתן לי לעזור לך? העולם יחרב?' 'גם אם כן, לא ממש אכפת לי.' 'רואה? לזה אני מתכוון, האדישות הזאת... בני אדם מנסים לעזור לך, ל-ע-ז-ו-ר. זה כל כך קשה לוותר פעם אחת על החומות שלך? כי הן ממש לא מגינות עליך.' יונגי לא ענה, רק משך בכתפיו והלך לחדרו, או יותר נכון לחדרו של נאמג'ון.

_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

'ג'ונגקוקי, מה קרה היום בחזרות? מה לא בסדר?' שאל הוסוק בהיסוס, ג'ונגקוק טמן את ראשו בחזהו של הבוגר 'א-אני מפחד מכלבים...' הודה והחניק יבבה שאיימה לצאת מפיו 'זה לא דבר שאתה צריך להתבייש בו, כולנו מפחדים מדברים, אני מפחד מחרקים.' אמר הוסוק וליטף בעדינות את ראשו 'זה כן! אני הגולדן מאקנה, הצעיר המוזהב, אני אמור להיות מושלם! אני לא יכול לפחד!' צעק ג'ונגקוק בבכי, הוסוק הרים את סנטרו והכריח את הצעיר להביט בעיניו 'אתה לא 'אמור' להיות מושלם, אתה כבר מושלם, ברור?' אמר ונשק לשפתיו ברכות 'ת-תודה הובי...'

**************

הטלפון של ג'ין צלצל, אך הוא לא טרח ללכת לענות לו, בכל זאת, הוא היה עסוק בלהתכרבל עם טאהיונג, וזה קצת יותר מעניין מלדבר בטלפון.
'ג'יני... הטלפון שלך מצלצל.' מלמל טאהיונג, הבוגר משך בכתפיו 'אני יודע.' 'אז למה אתה לא עונה?' 'אני מעדיף להתכרבל איתך' ענה ג'ין 'אבל אולי זה משהו חשוב? תענה.' פקד טאהיונג, ג'ין נשק לשפתיו במהירות ופנה לטלפון.

'ג'ין היונג?'

'סוף סוף! בשם מריו, נאמג'ון, איפה אתה? אני מחפש אותך מהבוקר!'