Helps

פרק 6- פסיכולוגיה התפתחותית

***נקודת המבט של אריאל***

הוכרחתי לשבת איתם בשולחן, כולנו יחד, מה שהיה ממש לא נוח... גרייס הייתה היחידה שהתייחסה לזה כאילו זה לא מוזר, כמו תמיד. השעה הייתה תשע בערב, וגרייס לא הפסיקה לדחוף לכולם אוכל לצלחת, כולל אותי.
הם כולם העבירו שיחות חולין בינהם, ואני רק חיכיתי שזה ייגמר כדי שאוכל ללכת לנשום קצת אוויר, אולי אפילו לקנות חפיסת סגריות חדשה אחרי שכריס לקח לי את שלי.
״אמא״ בתאני אמרה וכולנו הסתכלנו עליה למרות שהיא פנתה רק לגרייס. ״אה... חשבת על מה שאמרתי לך?״ היא שאלה ולמען האמת לא היה לי כזה אכפת על מה היא מדברת. גרייס נראתה מבולבלת בהתחלה אבל אז כאילו נזכרה במה מדובר. ״הא, כן... מצטערת אריאל אבל דני ואני נוסעים להורים שלי הסופ״ש אז לא אוכל ללמד אותך למבחן, אבל ה--״

״מה?״ שאלתי לא מבינה על מה היא מדברת בכלל. ״המבחן שלך... בתאני אמרה לי שאת מתקשה בפסיכולוגיה ויש לך מבחן בשני אז חשבנו שהגיוני שאלמד אותך... זאת העבודה שלי אחרי הכל״ היא אמרה מחייכת ואני הסתכלתי עליה כאילו נחתה עכשיו מהירח. יש כל כך הרבה דברים שהם לא בסדר במשפט שאמרה עכשיו שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. ״בתאני לא תודה על העזרה, וגרייס ממש ממש לא תודה על העזרה, אני מסתדרת לבד״ אמרתי כבר איבדתי מהתאבון. למה הם נדחפים לי לבעיות?? ממילא לא באמת אכפת לי מהציון שלי. ״אולי נוכל באמת להביא לך מורה פרטי ככה ש---״ גרייס אמרה ובתאני נדחפה לה באמצע ״כן את תראי שתשמחי להצליח במבחן ו--״

״תפסיקו! אני לא רוצה שום עזרה אנ--״
״אני אלמד אותה״ כריס אמר גורם לשלושתינו לשתוק. ״וואו ממש מזל״ אמרתי וקמתי מהשולחן, יוצאת ישר החוצה. לא יכולתי שלא לשים לב שדני לא הוציא איתי מילה אחת מאז שהגעתי לכאן, אבל אני רק מודה על זה.. יש לי מספיק את שאר המשפחה שלו על הראש שלי. הוא ממילא לא נראה כמו מישהו שמדבר הרבה.
נשמתי אוויר טוב ונרגעתי קצת, הפלאפון שלי פתאום צלצל, הוצאתי אותו מהכיס והסתכלתי על השם של סאני, לאחר שנאנחתי עניתי לו. ״הלו?״ אמרתי, שומעת רעש חזק של מוזיקה מהצד השני. ״אריאל? יכולה לבוא עכשיו למשמרת? יש פה מסיבה והביקוש ענקי, ואני חייב לעוף״ הוא אמר. זה היה מושלם בשבילי עכשיו. ״כן״ אמרתי וניתקתי לו.
התחלתי ללכת לכיוון החוף, לא לקח לי הרבה להגיע לביקתה, וכן היה מסביבינו באמת מסיבה על החוף, צבעים זוהרים ובנות בבגד ים, וכמובן המון אנשים עם גלשנים במים. כולם היו עם בקבוקי בירה ביד ובעיקר מוזיקה חזקה נשמעה מסביב. נכנסתי לביקתה וסאני ממש שמח לראות אותי. ״היי ארי, את תסתדרי? אני חייב לעוף״ הוא חייך.
״אתה ממש חייב להפסיק לקרוא לי ככה״ אמרתי רצינית. הוא רק צחקק ומיהר ללכת משם לפני שנתן לי ליטוף מעצבן בראש. נשארתי לעמוד בביקתה על הים כשכל פעם בכמה זמן אנשים היו מגיעים להשכיר גלשנים, אבל ככל שהזמן עבר ככה פחות אנשים הגיעו, כנראה כבר השתכרו מדי בכדי להצליח לחשוב בכלל.