Helps

פרק 85- חג שמח

***נקודת המבט של אריאל***

הלכתי עם מיה בשוק שנפתח השבוע כדי לקנות כמה מצרכים, היום בערב ארוחת חג המולד אצל דני וגרייס וברור שלא הסכמתי לבוא בידיים ריקות. אומנם זאת קליפורניה, ולרוב חם, ואין שלג, אבל זה לא אומר שאין פה אווירת חג המולד. זה יהיה חג המולד השני של מיה איתנו אז אני תמיד לוקחת אותה להסתובב איתי כי אני יודעת כמה היא מתרגשת מזה, מהאווירה ברחוב, מהקישוטים, ובעיקר בעיקר מהמתנות. היא תמיד מדברת על זה שהיא רוצה להיות בחג המולד כמו שהיא רואה בסרטים, ואמרתי לה שההבדל היחידי הוא שלג, אבל איזה ילד שגדל במקום חם כל היום לא יחלום על לראות שלג? אמרתי לה שהעולם עוד גדול, והיא רק מתחילה לחקור אותו, ושהכל יגיע, והיא באמת לומדת ככה להנות מכל מה שמסביבה.

״אמא אפשר?״ היא משכה לי בשמלת הסוודר החומה כשראתה דוכן ממתקים עצום, אומנם זה קליפורניה ואין שלג, אבל עדיין קריר פה בחודשי החורף, אז צריך להתלבש חם, יחסית. ״אחרי שתעזרי לי לבחור עגבניות״ אמרתי לה ונתתי לה שקית קרטון חומה בזמן שלימדתי אותה איך בוחרים עגבניות טובות. אחרי שהיא עזרה לי מילאתי את ההבטחה שלי והסכמתי לה לבחור כמה ממתקים אבל הכרחתי אותה להבטיח שהיא תשמור אותם להיום בערב ותכבד את כולם, וברור שהיא הסכימה. היא פוצצה שקית שלמה בממתקים ושילמתי למוכר הכל. ״אבל אפשר אחד עכשיו?״ היא שאלה גורמת לי לצחוק, ״מיה!״ אמרתי צוחקת והיא חייכה חיוך ביישני אשם ומתוק כשהסתירה את הפנים שלה בשמלה, צחקתי, אבל כמובן שהתכופפתי אליה ופתחתי את השקית, נותנת לה לבחור ממתק. איך אפשר להגיד לה לא??
״היי״ התרוממתי מיד ולא אחר מאשר כריס עמד מאחורי, עדיין היה לי מוזר, פתאום ראיתי אותו באור יותר חזק, ומקרוב כל כך, זה היה וואו. כל כך מוזר. אני צריכה להתחיל להתרגל לזה, כנראה שהוא יהיה בסביבה הרבה.. ״היי כריס, מה אתה עושה פה?״ שאלתי וזאת הייתה שאלה קצת מפגרת, מה הוא כבר יכול לעשות פה? ״אמא שלי שלחה אותי לקנות כמה דברים... היא קצת בלחץ, היא הזמינה גם את המשפחה של שיין והחבר החדש של בתאני מגיע.. אז...״ הוא הסביר והנהנתי מעט מופתעת, לא ידעתי שהיא הזמינה עוד אנשים. ״מי זאת הקטנה?״ הוא שאל מביט במיה שהתרכזה בעיקר בסוכריית השוקולד שלה. רגע. הוא שואל אותי מי זאת, וגם כשיצאנו מהחנות שלי הוא לא היה נראה שידע כל כך על קיומה, יכול להיות שהוא לא יודע? גרייס סיפרה לו שאני פה, ושיש לי חנות.. הפחדנית הזאת. עברו שבע שנים! אני בטוחה שלא אכפת לו.

״אה.. זאת מיה״ סיפרתי, ״היא... שלי״ אמרתי ופרצוף של הלם נחת לו על הפנים. אוקיי, הוא לא יודע. ״היא..?״ הוא שאל מנסה להיות מאופק, ״שלך?״ הוא המשיך והנהנתי. ״שלך שלך?״ הוא שאל וצחקתי מעט. ״כן״ אמרתי וראיתי כמה הוא מנסה להישאר רגוע, למה הוא מתנהג כל כך מוזר? ״וואו.. מזל טוב״ הוא אמר, ״אז מי האבא?״ הוא שאל גורם לי להרים גבה, ״כריס, אני לא יכולה להביא ילדים״ אמרתי מעט צוחקת והתגובה שלו בכלל הייתה מצחיקה, הוא היה נראה כאילו משקל של מאתיים קילו ירד ממנו באותו הרגע. ״כן!״ הוא אמר מיד ואז היה נראה שניסה לתקן את עצמי, ״זאת אומרת כן.. מצטער, אני זוכר״ הוא אמר וזה היה מצחיק כי הוא בוודאות היה נראה שלא זכר, האמת, שהוא היה נראה כל כך בלחץ מאבא של מיה שהוא לא ניסה לחשוב פעמיים אפילו. למה הוא כל כך בלחץ?? אני היחידה פה שמבינה שעברו כמעט שבע שנים?! ״אז..?״ הוא שאל מסתכל עלי וחייכתי, ״היא מאומצת״ צחקתי והוא הרים שתי גבות, ״אה, אז.. אנחנו מדברים על זה לידה״ הוא אמר מסתכל עליה גורם לי שוב לצחקק, ״כן,״ אמרתי משחקת לה מעט בשיער כשהיא עמדה מלפני נשענת עלי. ״היא יודעת, היא הייתה בבית היתומים עד גיל ארבע״ ידעתי שהיא בת שש וממש לא אכפת לה מהשיחה הזאת, במיוחד לא כשהיה לה שוקולד ביד, אבל גם אם היא כן הייתה מקשיבה, לא הייתה בזה שום בעיה, היא יודעת הכל, שאין אבא בתמונה, ושהיא לא יצאה לי מהבטן. היא מבינה מה זה בית יתומים זה לא שאימצתי אותה כשהייתה תינוקת. אבל זה לא משנה כלום, כי הקשר שלנו אמיתי. ״וואו, היא דומה לך כל כך״ הוא אמר וחייכתי מעט, אני יודעת, אמרו לי את זה כל כך הרבה. לא כל כך ידעתי מה להגיד אז הייתה שתיקה מעט מביכה. ״היי, אני מיה״ היא אמרה כשסיימה את השוקולד שלה גורמת לי לצחוק. ״זהו מיה? סיימת את השוקולד? עכשיו אפשר לדבר איתך?״ שאלתי והיא צחקה צחוק מתוק שחשף שיניים קטנות קטנות. ״היי מיה, אני כריס״ הוא אמר מתכופף אליה. אוקיי, כריס עם ילדים, זה אמור להיות מעניין... ״איך אתה מכיר את אמא שלי?״ היא שאלה בקול פצפון, כריס הסתכל עלי לרגע ומיד מיהרתי להתערב, ״כריס הוא אח של בתאני ... זוכרת?״ מיהרתי להסביר למיה. היא הכירה אותו מהתמונות והסיפורים אבל ידעתי שהיא לא באמת זוכרת הכל כל כך טוב, והיא נזכרה אחרי שאמרתי לה. ״קנית לי מתנה לחג המולד?״ היא שאלה גורמת לי לצחוק, ״מיה!״ אמרתי והיא אמרה ״מה??״ בקול תמים שגרם לי לחייך, ״ברור!״ הוא אמר לה, ״אבל את חייבת להביא לי גם״ הוא אמר והיא חייכה, ״יש עסקה?״ הוא שאל כשנתן לה את היד שלו? ״כן״ היא אמרה כמו אשת עסקים קטנה כשלחצה לו את היד, והוא התרומם בחזרה אלי, ״אתה לא צריך..״ מיהרתי להגיד לו, ״אני רוצה. לא הייתי דוד מוצלח בשנים האלה ונראה לי שהגיע הזמן״ הוא חייך, איזה חיוך... כאב לי בלב פתאום. ״חוץ מזה שאני רוצה מתנה גם״ הוא אמר גורם לי לחייך. ״נתראה הערב״ הוא אמר עם חיוך קטן שגרם ללב שלי לדלג על פעימה, ואז הוא הלך משם.