Helps

פרק 35- פרידה

***נקודת המבט של אריאל***

זה לא היה הוגן. הגעתי למצב שאני מאוהבת בילד הזה מעל כל הראש. לא היה לי מושג איך אפרד ממנו.. איך אשכח ממנו? איך לא אוכל אפילו להתכתב איתו..
זה היה לילה לפני הפרידה. לפני שאני עוזבת לאוניברסיטה ומתחילה את הסימסטר הראשון שלי. החודשים האחרונים האלה היו התקופה הכי טובה שלי. מעולם לא נהנתי ככה בחיי. מעולם לא נהנתי עם מישהו ככה. כריס, בתאני, שיין והחברה, אפילו אנג׳ל וכמובן שדני וגרייס... פשוט לא רציתי לעזוב.. זה היה לא פייר כולם כאן היו כמו המשפחה שלי.
ישבתי עם כריס על מן במה קטנה שממוקמת על עץ גדול במקום מבודד בקצה העיר, תהיתי לעצמי מי בנה אותו. הכל היה פתוח והיה אפשר להשקיף על כל העיר. זאת לא פעם ראשונה שאני כאן... כריס ואני אהבנו לבוא לפה בחודשים האחרונים, הוא ושיין וכמה חברים היו באים לכאן הרבה ומדי פעם הייתי מצטרפת אליהם, או הולכת רק עם כריס.

שכבתי כאן עם כריס, לא רציתי להרדם עליו אבל גם לא רציתי לקום מפה. לא רציתי שזה ייגמר פשוט לא רציתי. הוא ליטף אותי ושתקנו כשנהנו מהאוויר הנעים, נהנתי מהמגע של האצבעות שלו על הזרוע שלי. ״רוצה לדבר על זה?״ הוא שאל כשהבין שהייתה שתיקה לא טובה ביננו כבר דיי הרבה זמן שאנחנו פה. ״אם אדבר... אני אבכה״ אמרתי בקול חנוק כשלא הצלחתי לדבר מבלי שדמעות ישר קפצו לי לעיניים והגרון שלי נחנק. הוא ליטף לי את הראש ונאנח. ״אל תבכי..״ הוא אמר אבל זה אפילו לא היה קרוב ללעזור. ״אריאל אני אמצא דרך לפתור את זה״ לא הוא לא... רציתי להאמין שכן.. אבל מי ישים עלינו? מי ישים עלי? יש לי לא מעט תיקים במשטרה, מי יוותר לי על דבר כזה?
״תודה על התקופה הזאת כריס״ אמרתי כשהסתובבתי והסתכלתי עליו, עדיין נשענת על החזה שלו כששנינו שכבנו. הדמעות זלגו לי בשקט מהעיניים. הוא הסתכל עלי וניגב לי את העיניים עם שתי ידיים. ״אמרתי לך שאמצא דרך לפתור את זה, תפסיקי״ הוא אמר ופשוט לא יכולתי יותר ופרצתי בבכי, הנחתי את הראש עליו וחיבקתי אותו חזק. ״אני אתגעגע אלייך כל כך״ בכיתי חזק כי פשוט לא יכולתי יותר. הוא התיישב והכניס אותי לחיבוק חם. אין הרגשה יותר טובה מלחבק מישהו שאתה אוהב ולהרגיש אותו מחבק אותך חזק יותר. ״אני מרגיש שאני רק מקשה עלייך.. אולי עדיף שלא אגיע להיפרד ממך מחר״

״לא!״ מיד קפצתי. שלא יעז. ״שלא תעז כריס״ ידעתי שהוא מסוגל, ולא הייתי מסוגלת לתת לו. אם הוא לא יפרד ממני מחר כשאעלה למטוס, הוא יהיה ילד מת. הוא הסתכל עלי בשקט, על הדמעות שזולגות לאט מהלחי שלי ולא אמר כלום. ״כריס!״ צעקתי עליו והוא סגר את העיניים והשעין את הראש אחורה. ״בסדר״ הוא אמר בשקט והמשיך ללטף אותי. חזרתי בחזרה להשען על החזה שלו, רגועה יותר כשנתתי לו להרגיע אותי בעזרת מגע חם.

*********

הרגשתי ליטופים קלים על הלחי ופתחתי לאט את העיניים, מבינה שאני בחדר של כריס. הליטופים שלו היו לי נעימים, אבל מצד שני גם ידעתי שזה אומר שאני צריכה לקום, כי הגיע היום...
״חמש דקות״ אמרתי מחבקת אותו חזק יותר והוא צחקק והמשיך להעביר את האצבעות שלו על העור החשוף שלי. כנראה שהייתה החלטה טובה לישון פה את הלילה האחרון.
הוא המשיך ללטף אותי, והרגשתי את הנשימות החמות שלו עלי, וידעתי שהוא לא רוצה שנקום אבל שהוא יודע בכל זאת שצריך. ״בוקר טוב״ הוא אמר אבל זה לא היה בוקר טוב בכלל. הייתי כולי בחששות ורק רציתי להתעלם מכל הבעיות ולהמשיך לשכב פה לנצח ולא להתמודד איתן לעולם.
קמתי לאט ואספתי את השיער המבולגן שלי לגולגול לפני שהלכתי לחדר האמבטיה. הוא לא אמר כלום, רק הסתכל עלי. הוא יודע שזה בוקר קשה לי אז אולי באמת עדיף שאף אחד לא יגיד כלום...