***נקודת המבט של אריאל***
לקחתי את הספרים שלי מהלוקר והתחלתי ללכת לכיתה, מרגישה פתאום שמישהו מושך אותי פנימה לכיתה אקראית וסוגר את הדלת מיד. נבהלתי בהתחלה כשהוצמדתי לדלת הסגורה אבל מיד נרגעתי כשזהיתי את כריס שנשען קדימה אלי עם שתי הידיים שלו מולי על הדלת. ״היי״ אמרתי בשקט מסתכלת למעלה אליו ומחייכת מעט, רואה איך הוא מוריד את הראש למטה אלי. הוא היה כל כך גבוה..
״אני הולך לגלוש, את באה איתי?״ הוא שאל עדיין עם שתי הידיים שלו בצידי הראש שלי, רוכן קדימה אלי ולא יכולתי להתעלם מהריח שלו. ״אני לא יכולה.. יש לי מבחן״ אמרתי בשקט, מרגישה איך הוא בעדינות מעביר אצבעות בשיער שהיה על הפנים שלי אל מאחורי האוזן. ״אז תישארי״ הוא אמר מחליק את האצבעות על הפנים שלי בעדינות. זה עשה לי לרגע רע ומפחיד, כי זה מה שמאט היה עושה שנייה לפני שהיה סוטר לי, אבל ידעתי שכריס לא יעשה את זה. אני לא אשווה בניהם.
״אני אגיע אחר כך.. אני עובדת היום״ אמרתי והוא הנהן, ואז רכן למטה אלי כדי להצמיד את השפתיים שלו לשלי, ונישקתי אותו בחזרה, מרגישה את הידיים שלי נשענות על החזה שלו כשהוא ביד אחת הצמיד אותי אליו וביד השנייה עדיין נשען על הדלת. ״נתראה מאוחר יותר״ הוא אמר מפסיק את הנשיקה שרק רציתי ממנה עוד ונישק לי את הראש וזזתי מהדלת כדי שהוא יוכל לצאת החוצה. מצאתי את עצמי עם חיוך מטופש שניסיתי למחוק לפני שיצאתי החוצה גם אני.
לא ׳הצהרנו׳ על המערכת יחסית ביננו. בגלל המון דברים. האנשים פה... בית המשפט, אמא שלו.. וגם בגללי. זה מוקדם לי, אני עדיין מתקשה להבין מה קורה פה. זה חדש לי... אני עוד מנסה להתרגל, זה לא כזה קל כמו שזה אמור, אבל כריס אומר שזה יהיה... זה ייקח קצת זמן. בעיקרון כריס רוצה לשמור את זה ביננו יותר ממני, לי לא כל כך אכפת... אני חדשה בזה, אני סומכת עליו... ואם הוא חושב שצריך לשמור את זה ביננו אז כנראה שיש סיבה טובה...
יצאתי אחריו מהכיתה והמשכתי להתקדם לכיתה שלי, נכנסתי פנימה והתיישבתי, מסתכלת על המורה ומחכה שהוא יתחיל לחלק את המבחנים כדי שאוכל לסיים פה. למה אני עושה את זה? משקיעה בלימודים ועושה מבחנים? ומה קורה עכשיו עם כריס? לא תכננתי ללכת מכאן בשנייה שאהיה חוקית ברשות עצמי? לא תכננתי ללכת בלי תוכנית פעולה ופשוט לחפש את עצמי?
אבל אני כבר לא לבד, אני כבר לא ברשות עצמי.... פאק, לא חשבתי על החלק הזה. מה אם כריס ירצה שאשאר? אני לא יכולה להישאר... אני לא רוצה, אני לא יודעת בכלל מה אני כן רוצה!
״השפתיים שלך מדממות״ אנג׳ל שישבה לידי אמרה לי בלחש עם חיוך שובב ואני הנחתי יד על השפה כדי לראות שהיא באמת טיפה מדממת ונזכרתי בנשיקה של כריס וחייכתי מעט. ״כנראה נשכתי אותן״ מלמלתי בשקט וראיתי אותה מרימה גבה ומתחילה לענות על טופס המבחן שלה. העדפתי להתעלם אבל הרגשתי את הלחיים שלי מסמיקות. אני לא מאמינה שאני מסמיקה. אני מסמיקה? יש עוד משהו חדש שלא חוויתי עדיין? זה הרבה יותר מדי!
ניתקתי את המחשבות שלי והתחלתי לענות על מהמבחן. זה לא היה הגיוני שלא הצלחתי להתרכז! זה הגיוני שאני כל שלוש דקות חושבת על כריס? חושבת על הדרך בה הוא מנשק אותי? לא זה לא!
הייתי המומה שלקח לי לפחות עשר דקות שלמות לנסות לעצור את כל המחשבות שלי כדי להצליח להתרכז במבחן. זה היה הזוי... זה בחיים לא קרה לי.
YOU ARE READING
Helps
General Fictionאריאל ג׳ורג׳, רגילה לחיות כל חייה בסביבה החריפה ביותר. פשעים, סמים, גנבות, וגם היא... היא רגילה, זאת השיגרה שלה. אבא שלה לא ידוע, ועם אמא שלה מעולם לא יצא לה לדבר שיחה רצינית שלא קשורה לסחר לכסף או לעבודת ביניים ש׳תועיל׳ למצב. כשאמא שלי נתפסת ונשלחת...
