Helps

פרק 21- נתפסנו

***נקודת המבט של אריאל***

״בוקר טוב סאנשיין״ סאני אמר לי כשנכנסתי לביקתה. ״תשתוק״ מיד אמרתי והוא צחקק והמשיך לשכב לנוח על הדלפק. הבנאדם הזה עושה עוד משהו בחיים שלו חוץ מלשכב לנוח?
״צריך לעשות ספירת מלאי לגלשנים״ הוא אמר עם עיניים עצומות. לקחתי את המחברת הקטנה והעט והתחלתי לספור את הגלשנים עד שהרגשתי דמות מאחורי והסתובבתי רק כדי להיות מופתעת שכריס מתוח מעלי מגיע לגלשן העליון הקבוע שלו. הרגשתי צמודה לשאר הגלשנים כשכל הגוף שלו היה צמוד אלי והוא הסתכל למטה עלי כשתפס בגלשן שלו. ״בוקר טוב״ הוא אמר ושלף את הגלשן ויצא מהביקתה, וככה הריח שלו שקודם היה מלופף סביבי נעלם איתו.
הוצאתי נשימה ארוכה שהוחזקה בריאות הרבה זמן וניסיתי להבין מה זאת הייתה ההרגשה המוזרה הזאת. ״אריאל, ספירת המלאי״ סאני אמר מוציא אותי מהמחשבות שלי עם חיוך מרוצה על השפתיים שהחלטתי להתעלם ממנו. ״אני יודעת״ אמרתי נאנחת וחזרתי לספור את סוגי הגלשנים.
״אני לא מבין למה את נלחמת בזה, את מטורפת עליו״ הוא אמר גורם לי לחבר גבות. ״אתה צריך סמים חדשים״ אמרתי ולרגע הרגשתי כמו סוחרת הסמים שנהגתי להיות והחלטתי לנפנף את המחשבה הזאת מהראש שלי. הוא צחק מעט ונאנח. ״הסמים שלי בסדר גמור, חוץ מזה זה רפואי״ הוא אמר גורם לי לצחוק צחוק של לעג. ״כן כי אתה לא היחידי שמשתמש בתירוץ הזה״ אמרתי ממשיכה לספור.
״אבל אני רציני אריאל. אני מכיר את כריס הוא אף פעם לא היה ככה עם מישהי, למה שלא תתני לו צ׳אנס?״ הוא שאל קם משכיבה לישיבה. ״אולי תפסיקו להכניס לי דברים לראש כולכם??״ הנושא הזה כבר מתחיל ממש לעצבן אותי. בסוף כבר יעצבן אותי להיות בקירבתו של כריס!
״מה הבעיה שלך אריאל?? תודי בזה כבר!״
״מה הבעיה שלי?? הלוואי והייתה רק אחת סאני! אתה לא מכיר אותי..״ מספיק, לא רציתי לדבר על זה יותר. לחשוב על זה לעומק רק עושה לי רע יותר. ״את צודקת אני לא.. אבל את לא יכולה להילחם ברגשות שלך, את זה תזכרי לחיים״
לעזאזל. נאנחתי בשקט, אני לא מרגישה כלום לכריס, כריס לא מרגיש כלום אלי. הוא חושב שכן, הוא לא מבין שזה סתם מרחמים, ואני... אני פשוט לא רגילה לרחמים.. אז יכול להיות שהרגשתי טיפה טוב בתוך זה, אבל עכשיו כבר לא... אני לא רוצה שירחמו עלי, אני לא רוצה את הרחמים של כריס בקירבתי יותר.

״היי״ בתאני התיישבה מול הדלפק שהיווה כבר לביקתה. לא עניתי כי כבר ממילא הייתי עם הגב אליה זה נתן לי תירוץ להתחמק מלדבר עם אנשים. ״מה קורה בתאני״ סאני שאל קם מהדלפק והפעיל את מכונת הברד. ״הכל טוב״ היא אמרה. ״אבל אני צריכה לקחת לך את אריאל״ היא המשיכה גורמת לי להסתובב. ״אמא שלי אמרה שבית המשפט ביקש שתחזרי לבית שלך לקחת משם דברים שנשארו לפני שמפנים אותו סופית, היא ביקשה שאבוא איתך..״ היא אמרה ואני נאנחתי. ״עכשיו?״ שאלתי והיא הנהנה. ״לעזאזל..״ הנחתי את הפינקס בצד ויצאתי מהביקתה, בדיוק בזמן המושלם בו כריס יצא מהמים ישר לכיוונינו עם הגלשן ביד וחליפה רטובה. ״היי״ הוא אמר לבתאני עם מבט של שאלה על הפנים. ״אנחנו בדיוק הולכות״ היא אמרה ואני נעמדתי שם מרגישה כמו חפץ. ״לאן?״ הוא שאל. ״לבית הקודם שלה... היא צריכה לראות מה היא רוצה לקחת משם לפני פינוי״ זה כנראה אומר שאמא שלי הולכת לשבת עוד הרבה זמן בכלא...
״אני אבוא איתכן״ הוא אמר מתכוון להניח את הגלשן בצד. ״לא, אתה לא בא״ אמרתי מיד אפילו לא חושבת פעמיים והוא היה נראה מבולבל. ״למה לא?״ הוא שאל. ״ככה כריס אני לא רוצה אותך שם״ לא התכוונתי שזה יצא כזה קשוח, אבל... זאת פשוט אני, גם כשאני לא רוצה. ״אוקיי לכו״ הוא אמר היה נראה מעט עצבני והלך לשטוף את הגלשן. נאנחתי ורציתי להגיד משהו, כי קצת התחרטתי אבל בתאני כבר התחילה ללכת משם אז הלכתי אחריה.