Helps

פרק 47- עדיף שתיים על העץ?

***נקודת המבט של אריאל***

הבטתי בפאביו שהביט בי בחזרה. שכבנו במיטה שלו, רק קמנו.. הסתכלתי על שעון הקיר. תשע חמישים בבוקר, בדרך כלל אני יכולה לישון יותר. הרגשתי את האצבעות של פאביו מלטפות לי את הלחי, נאנחתי בשקט כשנשעתי על החזה החשוף שלו. ״בוקר טוב״ הוא אמר בשקט, חייכתי. ״בוקר״ נאנחתי ונצמדתי אליו חזק יותר, הוא חיבק אותי בתמורה וליטף את הגב החשוף שלי. ״אני נוסעת לאבא שלי בסוף השבוע״ אמרתי לו כשהסתכלתי למעלה אליו. ״כן גם אני״ הוא אמר וחיברתי גבות. ״אתה נוסע לשוויץ?״ שאלתי והוא צחקק. ״לא, התכוונתי שגם אני נוסע לאבא שלך״ הוא הסביר ונאנחתי קצת. ״פאביו אני מעריכה את זה שאתה מנסה לעזור לי לחדש את הקשר שלי עם אבא שלי, אבל אתה באמת לא צריך להצטרף כל פעם שאני נוסעת..״ לא רציתי שהוא ירגיש חייב באיזשהו מקום, אבל הוא צחקק וזה השאיר אותי מבולבלת. ״לא, הוא הזמין אותי ואת ההורים שלי לארוחה אצלכם היום״ הוא אמר ונשארתי מבולבלת. למה לא ידעתי מזה? ״מה? מתי הוא אמר לך?״ כי לי הוא לא אמר כלום... ״לפני שבוע, ביום ההולדת שלו״ הוא ליטף לי את השיער וקמתי מיד מהמיטה. ״לא ידעתי את זה״ אמרתי מרגישה מעט מחוץ לעניינים. ״בייב זה לא ביג דיל. זה לא שלא פגשת את ההורים שלי כבר״ הוא שכב על המיטה פונה אלי. ״כן אבל... סתם״ לא יודעת למה, הפריע לי שלא ידעתי פשוט. הכרתי את ההורים של פאביו בהכתרה, אבל לא באמת, זאת אומרת לא כמו שבחורה מצפה לפגוש את ההורים של החבר בפעם הראשונה. ״בואי״ הוא אמר כשהתרומם מעט במיטה, מושיט לי יד ונתתי לו לגרור אותי אליו. התיישבתי עליו והעברתי את האצבעות שלי בשיער שלו, מביטה בו. ״את נראית מתוחה מדי לאחרונה. מה יש לך?״ הוא שאל מחזק את האחיזה שלו בי. לא יכולתי לספר לו שכריס כאן, שנפגשתי איתו. זה סתם יחמם את העניינים. ״סתם, אני צריכה לקבל החודש כנראה״ אמרתי צוחקת והוא נאנח מעיף אותי ממנו לצד השני של המיטה וקם ממנה משאיר אותי צוחקת. ״את תמיד יודעת להרוס את האווירה״ הוא אמר וצחקתי. הדבר הראשון שפאביו שאל אחרי שסיפרתי לו על כך שלא אוכל להביא ילדים זה מה זה אומר לגבי מחזור, השיחה הזאת הייתה יותר מצחיקה ממוזרה, מדהים כמה בנים לא יודעים כלום על בנות ועל הגוף שלהן. וכמה זה מגעיל אותם.

********

נסעתי לאבא שלי בלי פאביו, הוא הלך לבקר את ההורים שלו בבית המלון קודם, ההורים שלו תכף היו אמורים לנחות ולהגיע ישר לשם. ״תתארגני, תכף יוצאים״ אבא שלי קיבל אותי, היה לבוש ליציאה. ״יוצאים? חשבתי שהזמנת אותם״ אמרתי מבולבלת. ״הזמנתי מסעדה, חשבתי שאולי כדאי שנשנה אווירה״ הוא אמר ועליתי להתארגן. לא רציתי ללבוש משהו רציני מדי, אבל ידעתי שאני צריכה לפחות קצת.. אחרי הכל אני ׳מייצגת את המשפחה הזאת׳ כמו שהנרי מרבה להגיד. הסטייליסטית שלנו הלבישה אותי בשמלת קולר קצרה בצבע תכלת בהירה, ומעצבת השיער סידרה את השיער שלי לגולגול. אני יודעת שאני לא כזאת. פשוט... רציתי לרצות את כלום, את אבא שלי, את פאביו ואת ההורים שלו... ואחרי תקופה יחסית ארוכה במשפחה, אני כבר רגילה. המאפרת כבר התחילה לאפר אותי תוך כדי והייתי רגילה פשוט לעשות הכל יחד, מנסה כל פעם מחדש לא לחשוב על זה יותר מדי אחרת אשתגע.
ירדתי במדרגות על העקבים היפים ישר להנרי שסיים שיחה בפלאפון. ״אנחנו רק מחכים לנהג״ הוא אמר לי מסתכל עלי. ״את נראית נפלא״ הוא אמר וחייכתי חיוך קל. ״למה לא סיפרת לי שהזמנת את פאביו וההורים שלו לארוחה? לא הייתי מתנגדת״ הייתי חייבת לשאול.
״כי הזמנתי גם את כריס והמשפחה שלו״ הוא אמר ואחד המאבטחים שלו ניגש להגיד לו שהמכונית מחכה והוא מיד יצא. הלב שלי נפל. ״מה??״ מיד הלכתי אחרי הנרי שהתקרב למכונית. ״כולם מוכנים?״ הוא לגמרי התעלם ממני. ״הנרי! בבקשה תגיד לי שלא הזמנת אותם״ אמרתי כשהם כולם נכנסנו למכונית הארוכה- המאבטחים, דוריאן והבת שלהם אריה. ״תכנסי למכונית. הכל יהיה בסדר.. אני רק רוצה לפגוש אותם״
״והיה כל כך חשוב להזמין גם את פאביו וההורים שלו? ביחד??״ נלחצתי. לא יודעת למה אבל נלחצתי. ״אריאל, ההורים של פאביו הגיעו במקרה השבוע לביקור לא קשור והם ציפו שאזמין אותם. לא חשבתי שזאת תהיה כזאת בעיה מבחינתך שאאחד מפגשים״ הוא אמר מניח את הידיים על הכתפיים שלי. איזה טעות. טעות איומה...