Helps

פרק 63- מתקנים את המצב

***נקודת המבט של אריאל***

קמתי בבוקר עם עיניים כבדות, לקח לי זמן להבין איפה אני ונזכרתי בפאביו, בטיסה ובמסיבה... בכריס ומאיה. אחרי שדיברתי עם הבנות החלטתי לחזור לחדר גם כי היה לי ג׳ט לג נוראי, וגם כי הבנתי שאולי יהיה הכי טוב לדבר עם מאיה בבוקר כשלא יהיה רעש מטורף מסביבנו ואולי כשהיא תהיה פחות שיכורה. ראיתי הודעה מקנדל שאמרה לי לבוא לפגוש אותן בארוחת הבוקר בדירת החוף שהן השכירו. קמתי מהמיטה ושטפתי פנים לפני שצחצחתי שיניים, הלכתי לארון ושוב לבשתי מעלי את מעט הבגדים הקצרים שנותרו לי. היה כאן כל כך חם, לא הייתי רגילה לחום כזה גם לא בביאריץ בצרפת... לא היה לי ככה חם מאז קליפורניה ולא הייתי שם הרבה הרבה זמן.

לקחתי מונית לדירה שלהן אחרי שקנדל אמרה לי איפה הן נמצאות והנסיעה הייתה ממש קצרה, כי הכל היה כל כך קרוב להכל כשכולם רצו להיות קרובים לכל העניינים.. ידעתי שהליכה בחוץ תהיה ממש סיוט ביום הזה אז החלטתי בכל זאת לקחת מונית גם אם זאת נסיעה של כמה דקות בודדות.
שילמתי לנהג כשעמדתי מול דירת החוף הגדולה, היא הייתה מקסימה, ממש ככה דמיינתי בית חוף במיאמי וזה היה חלומי. הלכתי לדלת הגדולה בכניסה ונשמתי מעט לפני שדפקתי עליה כמה פעמים, ולא עבר הרבה זמן עד שזואי פתחה לי את הדלת, חייכה אלי בכניסה ונתנה לי חיבוק גדול. נכנסתי יחד איתן וראיתי את כולן יושבות סביב איזה שולחן עם ארוחת בוקר וצוחקות ואז כולן השתתקו שראו אותי חוץ ממאיה שישבה עם הגב אלי, וכשהבינה היא הסתובבה גם היא והסתכלה עלי בשוק, ״אריאל״ היא אמרה וניסיתי לחייך ״היי״ אמרתי כשלא ידעתי מה עוד להגיד, היא הסתכלה על הבנות ולא הבינה למה כולן לא בשוק כמוהה. ״ידעתן שהיא באה?״ היא שאלה ולא הבנתי אם היא עצבנית או מודאגת. הן לא אמרו כלום והיה שקט מעט מביך. ״רק רצינו שכבר תשלימו״ זואי שעמדה לידי אמרה, וראיתי שמאיה קמה ונראתה קצת לחוצה, ומיד הבנתי שזה בגלל כריס וקצת שמחתי, כי ידעתי שזה אומר שהיא לא לגמרי יכולה לכעוס עלי. לא היינו צריכות לדבר, פשוט הבנו לבד שאנחנו צריכות מקום שקט ויצאנו החוצה. הלכנו לכיוון הבריכה הגדולה שהשקיפה על הים והתיישבנו על שני כיסאות שיזוף. הייתה שתיקה מביכה וראיתי איך היא משחקת באצבעות שלה. ״אני יודעת שאת עדיין כועסת״ אמרתי כשלא ידעתי אפילו איך להתחיל את השיחה הזאת, ״ואני יודעת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לכפר על מה שעשיתי״ המשכתי להגיד. ״הייתי חברה נוראית ולא הערכתי את מי שאת בשבילי, ואני כל כך מצטערת״ אמרתי והיא שתקה, וידעתי למה היא שותקת אז החלטתי להפסיק לשמור את הסודות האלה ביננו. ״אני יודעת עלייך ועל כריס״ אמרתי מנסה לחייך וראיתי שהיא מסתכלת עלי במבט שלא הבנתי, ״זה לא קורה יותר״ היא אמרה והסתכלתי עליה מבולבלת. ״את לא צריכה להפסיק בגללי אני באמת בסדר עם זה״ לא באמת הייתי, אבל אמרתי את זה בכל זאת. עכשיו המבט שלה נהיה מעט עצבני ולא הבנתי מה קורה, ״הוא סיים איתי אתמול בלילה בשנייה שהוא גילה שאת פה״ אז גם היא ידעה שאני פה. הייתי מופתעת... לא ידעתי מה להגיד, ״פשוט.. תחזרי הביתה אריאל״ היא נעמדה ולא הבנתי למה היא עצבנית עלי, מה עכשיו עשיתי?? ״מאיה אני לא הולכת״ עצרתי אותה כשכל מה שרציתי לעשות היה להשלים איתה. ״יודעת מה אריאל... זה נמאס ממש מהר לחיות בצל שלך. את חושבת שתבואי לכאן ותקחי כל גבר שתרצי? טוב לצערי את צודקת כי נראה שזה תמיד מה שקורה״ היא התעצבנה עלי ונאנחתי, ״אני לא רוצה את כריס מאיה אני באתי לשמוח בשבילך ולהגיד לך שאני לגמרי מפרגנת לך!״ זה לא באמת היה נכון אבל רציתי שהיא תאמין שזה כן. זה לגמרי הגיע לי שהם עכשיו יחד, והחלטתי לקבל את מה שמגיע לי אם זה אומר שאני אחזור להיות חברה של מאיה. ״טוב זה לא משנה... כי הוא רוצה אותך והוא הבהיר את עצמו דיי טוב אתמול גם אם הוא לא אמר את זה״ היא אמרה וראיתי כמה היא מתוסכלת.