Helps

פרק 45- מזל טוב

***נקודת המבט של כריס***

השעה הייתה כמעט חמש לפנות בוקר, ישבתי בבר הרועש עם שיין והבנים והייתי שיכור גמור. ברצינות בקושי הצלחתי לזכור את השם שלי. שתינו כל כך הרבה, כולנו. בדיוק לפני שלוש שעות נפרדתי מאיימי, וכדי להפסיק להרגיש אשם העדפתי פשוט לשתות המון, והנה בשנייה שכחתי מזה. היא הייתה מדהימה, באמת... אין לי שום דבר רע להגיד על איימי. אבל זה לא היה זה.. זה אף פעם לא זה. והרגשתי שאני עושה את זה בכוח, ולא רציתי, לא רציתי שהיא תהיה בתוך זה כשאני שם בכוח, אז סיימתי את זה. הייתי גמור, והייתי חייב מיטה. המונית החזירה אותנו כל אחד לביתו והורידה אותי ראשון. בקושי הצלחתי להגיד ביי לבנים וישר נזרקתי מהמונית החוצה. מנסה לבצע את ההליכה לדלת הכניסה שכבר הרגשתי קצת יותר בעניינים.. בפתח הדלת חיכו חבילת מעטפות, הדואר שכמעט דרכתי עליו. הרמתי אותו בקושי ובדקתי אם יש לי משהו כי מחר אשכח מזה לגמרי. זה היה קשה כשהראש שלי כאב ככה.
פתאום הלב שלי נפל, כשראיתי את השם של אריאל על אחת מהמעטפות. זה היה מיועד לאמא שלי. לא חשבתי פעמיים וישר פתחתי אותה, אפילו לא בעדינות, אפילו לא בצורה שאוכל להחזיר את זה לקדמותו כי לא חשבתי על זה באותו רגע. נבהלתי. כל כך הרבה זמן שלא הרשתי לעצמי לחשוב עליה באמת ועכשיו היא כמעט ומופיעה לי מחוץ לבית.

התחלתי לקרוא את המכתב, לפחות כמה שהצלחתי. ראיתי מעט מטושטש, וזה היה קשה.
׳היי גרייס. כן, זאת אריאל, אל תבהלי, אני יודעת שאת מבוהלת בטח לקבל ממני מכתב אבל יש לי המון מה לספר לך. לפני שאתחיל, חשוב לי שתבטיחי לי שלא תספרי כלום לכריס, אני אוהבת אותו המון בלי קשר לכלום, אבל בגלל זה חשוב לי שהוא יחשוב פעמיים לפני כל דבר. תסבירי לו שהמשכתי הלאה, תסבירי לו שאני כבר לא שם איתו... הלב שלי במקום אחר ואני מקווה שגם שלו. מגיע לכל אחד מאיתנו התחלה חדשה, במקום אחר עם מישהו אחר. לא משנה מה יקרה עכשיו, חשוב שהוא יידע, אני אומרת לך את זה אבל חשוב לי שתסבירי לו, בעדינות. עברתי הלאה, וטוב לי.׳

הלב שלי כאב. הרגשתי כאילו מישהו באמת הכניס בו סכין וחצה אותו. מספיק הייתי חצי מת, בקושי הצלחתי להבין מי אני איפה אני ואיזה יום היום. לקרוא את המכתב הזה היה הדבר הכי רע שיכולתי לעשות לעצמי. זה כאב, כאב שלא הרגשתי כבר הרבה זמן. לא רציתי להמשיך לקרוא, בלי לחשוב פעמיים קרעתי את המכתב למליון חתיכות וזרקתי אותו לפח. הייתי מחוק. נכנסתי הביתה ועליתי לחדר שלי, נפלתי בשנייה ותוך רגע כבר נרדמתי לשינה עמוקה.

************

יצאתי מהמים עם הגלשן בידי. בחודשים האחרונים אני כל יום כל היום בים, מתאמן לתחרות הגלישה. התחרות מסתובבות בכל מיני ארצות אבל זה כלום לעומת התחרות העולמית שאני מתכנן להגיע אליה. ואם לא אתאמן כל היום אני לא אעבור את התחרויות הרציניות באמת. זו בעצם תחרות אחת גדולה שעולה שלב עם כל תחרות שעוברת, וזה הולך לקחת הרבה הרבה זמן. החלטתי, אני רוצה להיות גולש מקצועי. אני באמת מוכן לוותר על אוניברסיטה בשביל זה. ברור שבהתחלה אבא שלי היה נגד, מאוד... אבל דיברתי איתו שיחה עמוקה והכרחתי אותו לבוא לראות אותי בכמה מהתחרויות שהשתתפתי בהן ובסוף גם בעזרתה של אמא שלי הוא השתכנע, ומנסה לתמוך בי כמה שאפשר.