Helps

פרק 34- עולות מחשבות

***נקודת המבט של אריאל***

היינו אצל אריק בבית הגדול. הייתי פה פעם אחת במסיבת יום ההולדת שלו. רוב הפעמים הם יושבים אצל שיין, שהבית שלו פחות או יותר כמו של כריס, אבל הפעם היינו בבית הענק של אריק, ולא היינו לבד. הייתה אצלו מסיבה דיי גדולה, אנשים בכל מקום, האורות מכובים ושתייה בכמויות מסחריות. היה לו אפילו בר בבית, ממש כמו במועדונים. זה היה מטורף.
המוזיקה הייתה חזקה ברמות ובקושי הצלחתי להבין מה הולך שם, אבל הרגשתי בטוחה כשכריס מחזיק לי את היד ומוביל אותי לאיפה ששאר הבנים היו. ״היי״ אמרתי לכולם והם אמרו לי בחזרה, לא בטוחים איך להגיב לעובדה שכריס ואני הגענו יחד. אנחנו לא יודעת איך להגדיר את עצמנו.. אחרי הכל אין לנו פוטנציאל להיות זוג, ויהיה מטומטם להכריז שכן למספר שבועות בקושי, אז פשוט... היינו. לא היה נראה שזה מפתיע יותר מדי, וזה כבר גרם לי להקלה...

״הרבה זמן״ שיין אמר כשהכניס אותי לחיבוק גדול. ״הכל טוב?״ הוא אמר לי באוזן כנגד המוזיקה החזקה ואני הנהנתי בשקט. הוא הסתכל עלי וחייך מעט. ״היייי״ אנג׳ל מיד קפצה עלי, נראתה קצת שיכורה וברגע שהרחתי אותה הבנתי שצדקתי. ״אנג׳ל תרגעי קצת״ לוגן אמר מודאג ומיד משך אותה אליו, מנסה להרגיע את הילדה הקופצנית וזה גרם לי לצחוק מעט. ״אבל רק התחלנו! אריאל בואי לשתות!״ היא מיד גררה אותי ונתתי מבט אחרון לכריס שלא היה נראה כל כך שמח מהמצב אבל שיחרר כשהתחלתי להעלם משם. ״אז חזרתם!״ היא אמרה מחוייכת מאוזן לאוזן. לא ראיתי את אנג׳ל ככה עד עכשיו. ״כן.. זאת אומרת לא.. זאת אומרת..״ נאנחתי והיא צחקה. ״מנצלים רגעים אחרונים?״ היא אמרה צוחקת ואני הנהנתי. ״כמו שהצעתי!״ היא נראתה גאה בעצמה כשסחבה את שתינו לבר והיא אמרה לבחור בבר משהו באוזן והוא הנהן והתחיל למזוג לנו משקאות. סובבתי את הראש כדי לראות את כריס בסביבה אבל לא הצלחתי. ראיתי רק המון אנשים רוקדים בחושך ונהנים מהמוסיקה החזקה. הסתובבתי חזרה לבר, אנג׳ל כבר גמרה לעצמה את השוט אבל שלי נשאר על הדלפק עומד, הרמתי אותו במהירות ושתיתי, שוט טהור, טעם מוכר.

אנג׳ל מיד סחבה אותי לרחבת כל הרוקדים והתחילה להרקיד אותי בכוח, לא יכולתי שלא לצחוק אבל כעבור בערך הראש שלי הרגיש כאילו הוא מתנתק מהמקום. הייתה לי סחרחורת נוראית ולא הצלחתי לראות טוב או לשמוע טוב ולא הבנתי מה קורה לי. אפילו לא הרגשתי שיכורה זה היה אחרת ולא הצלחתי להשתלט על זה. לא עבר הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי מתחילה לאבד איזון וליפול על הריצפה, ורק שמעתי פתאום צעקות.

******

העיניים שלי נפתחו לאט אבל בקושי, הכל היה כל כך מטושטש. אין סיכוי שהייתי כזאת שיכורה, זה היה רק שוט. הרגשתי משותקת. מצאתי את עצמי על מיטה לא מוכרת, בחדר לא מוכר. לא שהצלחתי להבין הרבה ממה שקורה לי. הכל היה כל כך מטושטש... מה היה במשקה הזה? הסתכלתי למעלה ולפתע היה נראה כאילו אין תקרה, ויש מלא כוכבים, והם מתחילים ליפול עלי, זה הבהיל אותי. קמתי בבת אחת, ושוב הרגשתי משותקת. להקים את עצמי מהמיטה הייתה משימה קשה מאוד. זה כאילו שהגוף לא רצה להקשיב לפקודות של המוח שלי, זה היה מתסכל. הרגשתי בחילה, והרגשתי חמה, לפתע במאית שנייה ראיתי את השמש והיא הייתה ממש על העורף שלי, גורמת לי לעלות באש. איך שמש? לא לילה?
החדר היה חשוך, וככל שצעדתי לדלת המעט פתוחה הרגשתי שהיא מתרחקת ממני, וזה גרם לי ליפול על הריצפה כשכל החדר הסתובב. ביחד עם כאב ראש ענק, ניסיתי לקום מהריצפה ושוב לצעוד לכיוון הדלת. עמדתי בכניסה לחדר המוזר וראיתי מולי את כריס עומד, ולידו את מדיסון. מדיסון... הם היו נראים רחוקים ממני לפחות בכמה מטרים, אבל כששמעתי אותם מדברים זה הרגיש כאילו הם ממש מולי. הבנתי שהמסיבה בקומה מתחת. איזה בית עצום, נהייתה לי אפילו יותר סחרחורת.