Helps

פרק 7- זה לא ביג דיל

***נקודת המבט של אריאל***

סאני סגר את הביקתה יחסית מוקדם היום. לא היה מזג אוויר מספיק טוב כדי שאנשים יהיו בים או ירצו לגלוש. עזרתי לו לסגור וחזרתי בחזרה הביתה, ככל שהתקרבתי, רעש חזק של מוזיקה התגבר, ולא תיארתי לעצמי שזה מגיע מהבית של גרייס בתאני כריס ודני, אבל זה הגיע בהחלט משם. המון אנשים היו מחוצה לו ותיארתי לעצמי שאפילו יותר בתוכו. כוסות בירה בכל מקום, מוזיקה חזקה ובעיקר תאורות מסנוורות. מצד אחד זה הגיוני- מאחר וגרייס ודני בסוף שבוע, אבל מצד שני... לא כל כך האמנתי על כריס ובתאני. הם לא נראים מהאלה שיעשו מסיבות משוגעות כשההורים שלהם לא בבית. נכנסתי פנימה, מזהה הרבה תלמידים מבית הספר, מהשכבה שלי, מהשכבה שמתחתיי והשכבה שמעלי. ״הנההה אתתתת״ בתאני ממש נפלה עלי כשנכנסתי הביתה, מנסה לחתוך את הקהל הצפוף הרוקד לצלילי המוזיקה החזקה בטירוף. ״אתת פשוט חייבתת לטעום מזה. זההה מדהים!״ היא אמרה מצביעה לכיוון הפה שלה שפתחה בכל הכוח שהריח מריח חזק של אלכוהול שלא זיהיתי, ובדרך כלל אני מצליחה לזהות... ״חשבתי שאת ילדה טובה בתאני... את מפתיעה אותי״ אמרתי והיא צחקה צחוק מוגזם כאילו סיפרתי עכשיו בדיחה קורעת. בתאני ילדה יפה ו.... כן גם קצת חמודה אני מודה, אבל טובה מדי.. היא צריכה לתת לעצמה להעיז קצת יותר, כמו עכשיו למשל. היה נראה שממש כיף לה. ״תהני בת׳... אל תשתגעי יותר מדי״ אני לא זוכרת שאי פעם אמרתי דבר כזה למישהו, אבל זה פשוט הרגיש נכון והכרחי. היא הנהנה ונתנה לי חיבוק ענק ומפתיע שדיי הקפיא אותי, ומיד אחר כך חזרה לרחבת הריקודים.
יכולתי להבחין שמסתכלים עלי, בנים ובנות שניהם. הבנים לגמרי בנו עלי, הבנות לגמרי רצו שלא יבנו עלי, לי לגמרי לא היה אכפת.

לא עברו יותר מחמש דקות והבחור הראשון פנה אלי, רומז לי בדיוק מה הוא רוצה, וכן, התכוונתי להסכים, אבל ידעתי שכריס פה וכשהוא ימצא אותי בסיטואציה זה סתם יהיה מעצבן בדיוק כמו פעם שעברה ומשהו בי אמר לי לא לעשות לו דווקא, ולמען האמת, פתאום לא היה לי כל כך חשק להסכים. ידעתי שזה לא יחזיק הרבה מעמד, אבל פשוט דחיתי את הבחור שהיה נראה מופתע ומבולבל, והלכתי למטבח. חשבתי לעצמי שבטח הבחור חושב שהוא חייב להיות ממש מגעיל ולא טוב אם אני דחיתי אותו. אני לא זוכרת שדחיתי מישהו בכלל, אני לא זוכרת מתי בכלל ניתנה לי האפשרות...
מזגתי לי לכוסית קטנה שאריות מבקבוקי הוודקה שנשארו, ידעתי שאחת לא תשפיעה עלי בכלל, וגם לא שתיים ולא שלוש, אני רגילה לשתות כל כך הרבה יותר מזה.
אז שתיתי הרבה, שתיתי עירבובים, שתיתי שוטים, שתיתי בירה, והרגשתי את הראש שלי משתחרר, ובכל זאת לא הרגשתי שיכורה מדי, בטח לא כמו בתאני, שאני מאמינה ששתתה רק אולי שתי כוסות וכבר חצי גמורה. מתאים לה...
המוזיקה החזקה והדם שלי שזרם בזכות האלכוהול גררו אותי בין כל האנשים, רקדתי בינהם, בקושי כבר מסתכלת לאנישהו, רק נהנתי מהמוזיקה שסותמת לי את האוזניים ועוזרת לי לא לחשוב על כלום. לא על הכסף, לא על הסמים, לא על אמא שלי, כלום...