Helps

פרק 71- רק לטובתך

***נקודת המבט של אריאל***

׳אפשר שניפגש? אני בביאריץ׳ קיבלתי הודעה מכריס אתמול בערב, שהתעלמתי ממנה עד היום בבוקר, ישבתי על המיטה ונאנחתי לפני שהקלדתי בחזרה. ׳תגיע אלי.. אני אדאג שיאספו אותך מהשדה׳ שלחתי לו וקראתי לאחת העוזרות שלי כשביקשתי ממנה שתשלח מישהו שיאסוף את כריס. הוא קרא את ההודעה, אבל לא הגיב. הלב שלי דפק חזק. באמת קיוויתי שהוא לא יגיע וישכנע אותי לא לעשות את זה. כי החלטתי וזהו. זה מה שזה. הייתי שבורה ולא האמנתי שזה שוב קורה לי עם כריס אבל לא היה לי כוח יותר לבכות ולהרגיש רע. שמחתי שהוא רוצה לדבר, גם אם אני מקווה שזה לא על מה שאני חושבת שזה. פשוט לא רציתי שזאת תהיה הפעם אחרונה שאראה אותו.
תהיתי מה הוא עושה פה, עברו שלושה שבועות מאז.. חשבתי שהוא כבר ממזמן חזר הביתה.

״אריאל מארגנת החתונות פה״ מרסל היועצת הצמודה שלי אמרה לי, בנוסף לאנאבל, ולעוזרות, ולשף ואלף ואחד דברים, יש לי גם עוזרת צמודה, פחות או יותר כמו היועצים של הנרי, אבל פחות. כי כמובן שמי לא צריך את כל הדברים האלה? היא אחראית עלי בכל מה שקשור לציבור ובקשר צמוד עם המלבישה שלי. אם חשבתי קודם שאני נסיכה, אז עכשיו הבנתי שאני באמת כזאת, וכל הבית העלה הילוך אחד יותר בשבילי, במיוחד בגלל החתונה. היא צמודה אלי כמעט כמו המאבטחים ברגע שאני יוצאת משערי הבית. ירדתי למטה ופגשתי אותה יחד עם מרסל, ״היי אריאל נעים לפגוש אותך, אני מרלין, אני אהיה מארגנת החתונה שלך ושל פאביו, ואני יודעת שזה כרגע עדיין סוד לכן אני גם שותפה לסוד״ היא חייכה כשניסתה לשבור את הקרח וחייכתי בחזרה. אני בטוחה שהיא ראתה את כל התמונות המביכות שלי מלפני חודש, שעדיין מככבות בכותרות- פחות מההתחלה, אבל עדיין. ״אני אהיה אחראית להכל מההתחלה ועד הסוף ומקווה שאצליח להגשים לך את חתונת החלומות״ היא אמרה וניסיתי לחייך. ״אל תדאגי בנוגע לזה״ פלטתי. ״סליחה?״ היא אמרה מבולבלת. ״כלום, שמעתי עלייך הרבה. אני בטוחה שאת תעשי את זה מדהים״ אמרתי כשאחד העוזרים הגיש לנו קפה וכמה מאכלים כשישבנו באחת הספות בסלון הגדול. היא חייכה אלי ואז הוציאה מהתיק שלה מחברת שמנה וקטנה. היא הייתה כולה מתוקתקת מכף רגל ועד ראש. היה לה שיער בלונדיני שהיה אסוף לגולגול מתוח, פנים חלקות ומתוחות מאופרות, ובגדים מגוהצים בהירים כמעט חסרי צבע. היא נראתה בסביבות גיל השלושים אבל התנהלה כאילו היא כבר ארבעים שנים בתחום.
״אז רציתי שנקבע כמה מועדים מראש. יש לנו שלושה חודשים עד לחתונה אז נצטרך לעשות את זה מסודר״ היא הסבירה ״זאת אומרת מסודר מהרגיל. אני תמיד מסודרת״ היא צחקה. היא הייתה חמודה. חברותית מאוד. ראיתי כמה היה לה חשוב לרצות אותי, זאת אומרת את המשפחה הזאת, הבנתי שזה כנראה כבוד אדיר בשבילה לתכנן חתונה כזאת. הלוואי והייתי מתרגשת מזה כמוהה. פשוט.. לא מספיק רציתי את זה כדי לשמוח.

היא קבעה לנו מספר מועדים לפני שמרסל עצרה אותה לרגע ״יהיו כנראה מספר שינויים שנצטרך לבצע בגלל כל מיני אירועים ותוכניות אירוח שאריאל תהיה מוזמנת אליהם, אני אהיה איתך בקשר״ היא הסבירה לה והרגשתי דיי כמו חפץ, אבל התעלמתי מזה. הדלת נפתחה וראיתי את אחד המאבטחים מכניס את כריס, מיד אמרתי למרסל שתכף אחזור בזמן שהן דיברו בינהן. סימנתי לכריס עם הראש שיבוא אחרי ויצאתי החוצה לגינה האחורית. עמדנו שם בדשא, שכל מה שהיה מסביב זה פשוט דשא, גבעות של דשא, ואפשר לראות את הבריכה באופק הימני של החצר, איפה ששם הכניסה לכיוון המטבח, איפה שהנרי תמיד אוכל בוקר מול הבריכה. ״איך את מרגישה?״ למה כולם שואלים אותי את זה? אני בסדר! ״מעולה״ אולי קצת הגזמתי. לא הייתי מעולה.. לא באמת הייתי בסדר. הייתי שבורה בהתחלה, ועכשיו אני חייבת לחזור לעמוד על הרגליים. כל העולם מסתכל עלי.. אני חייבת.
״טוב לשמוע״ הוא אמר מכניס את הידיים לכיסים. ״חשבתי שחזרת הביתה״ אמרתי והרגשתי את החצי מבוכה באוויר. ״חזרתי, רק כדי לספר למשפחה שאני עוזב וכדי לארוז את כל הדברים שלי לפה״ הוא אמר והסתכלתי עליו מופתעת, הוא צחק מעט, ״את יודעת, עדיין קיבלתי פה עבודה״ כבר כמעט שכחתי מזה. מרוב שאני אגואיסטית, חשבתי שהוא יעבור לפה רק בשבילי... טיפשה.
זה עשה לי קצת טוב בלב, לדעת שהוא יהיה פה קרוב.. ממש טוב.