Helps

פרק 55- דייט

***נקודת המבט של אריאל***

הרגשתי כמו בחורה ממוצעת, עמדתי מול הארון שלי וממש התבלטתי מה ללבוש. זה בסך הכל פיצה עם כריס! זה פשוט הזוי שאני כבר עשרים וארבע דקות עומדת מול הארון ומחליפה בגדים. פעם לא היה אכפת לי בכלל איך אני נראית או מה מישהו אחר חושב עלי. נהייתי בן אדם אחר ואני יודעת שאני חייבת את זה לכריס...
היה בחוץ חם אבל לא רציתי לשים משהו קצר מדי, מה אם זה יראה חשוף בעיניו והוא יחשוב עלי כל מה שהוא חשב עלי פעם? ואם אשים ארוך יהיה לי חם... ומה אם—
״אריאל?״ זואי עמדה בפתח החדר שלי ומיד הסתובבתי אליה. ״הכל בסדר?״ היא שאלה מחייכת והנהנתי, ״כן... התקלחתי והתארגנתי פשוט...״ מלמלתי והיא צחקה. ״את עם חזייה ותחתונים״ היא אמרה והתיישבתי על המיטה מתוסכלת. ״למה זה כזה חשוב לי? אולי פשוט כדאי שאבטל...״ אמרתי והיא נכנסה פנימה לחדר והתיישבה על ידי. ״את פשוט צריכה להפסיק לגרום לזה להראות כמו דייט. זה כריס! את מכירה אותו הרבה זמן זאת לא פעם ראשונה שאתם נפגשים... אין לך ידידים?״ היא שאלה גורמת לי לחשוב, ״היו לי פעם... הם היו חברים של כריס״ אמרתי והיא נעמדה ״תנסי להסתכל על כריס כמו שהסתכלת עליהם... אני יודעת שזה קשה אחרי מה שהיה בינכם אבל זה פשוט יזרום לך. את לא רוצה את כריס בתוך מערכת יחסים אבל את כן רוצה שתשארו בקשר, אז את תצטרכי להתאמץ כדי לגרום לזה להראות נורמאלי״ היא חייכה אלי ואז יצאה מהחדר.

היא צודקת. זה כריס! תפסיקי להתנהג כמו ילדה בשנה הראשונה לתיכון ותתאפסי על עצמך!
לקחתי חצאית בד, מעט מחוייטת, פשוטה ואפורה מהארון ושלפתי את הטישרט הכי פשוטה שלי עם כיתוב וינטג׳י עליה. גרבתי גרביים לבנות ונעלתי סניקרס ישנות אפורות לפני שסידרתי מעט את השיער וירדתי למטה רואה בדיוק את קנדל מדברת עם כריס בפתח הדלת ואז שניהם הסיטו את המבט אלי. ״היי״ אמרתי כשהתקרבתי לדלת ״ביי, תהנו״ קנדל אמרה כשנפרדה מאיתנו, נותנת לי לצאת החוצה וסוגרת את הדלת מאחורי. זה הרגיש כמו דייט, לא יכולתי שלא לשקר לעצמי. הוא בא לאסוף אותי והולכים לאכול יחד, רק היה לי חסר שאבא שלי היה זה שפותח לו את הדלת ולא קנדל. ״אז לאן הולכים?״ שאלתי ממש מנסה לא להפוך את הסיטואציה הזאת למביכה כמו שחשבתי שהיא. ״אני מכיר מקום טוב...״ הוא אמר ושמתי לב שאנחנו לא מתקרבים לרכב חונה. ״מה?״ צחקתי כשהסתכלתי על אופנוע שחור שחיכה לנו לצד הכביש, הוא צחקק גם ״כן... עשיתי רשיון לאופנוע״ התבאסתי קצת, כי זה הרגיש כאילו באמת לא ידעתי מה עובר לו בחיים הרבה זמן. ״הבנתי שזה יהיה יותר קל כשאני מסתובב בעולם מאשר לשכור רכב, זה כבד״ הוא הסביר וזה היה נראה באמת יותר הגיוני. הוא פתח את תא האכסון ונתן לי קסדה לבנה לפני שהתיישב על האופנוע, שמתי את הקסדה על הראש והתיישבתי גם אני אחריו, ליפפתי את הזרועות שלי סביבו והרגשתי לא כל כך בנוח, זה לא באמת היה חיבוק, פשוט הייתי צריכה להחזיק בו.... ככה סיפרתי לעצמי לפחות.