Helps

פרק 64- השפתיים שלי השפתיים שלך

***נקודת המבט של אריאל***

ביליתי פה זמן כל כך טוב, היה לי רגוע וכיף ובאמת החבורה שלי והחבורה של כריס ממש הסתדרו יחד. אני מאמינה שאם קנדל לא הייתה יוצאת עם שיין ואם כריס לא היה יוצא עם מאיה אז לא היינו מתראים כל כך, אבל באמת החלטתי להיות בוגרת ולהחליט שזה לא מפריע לי. ברור שאיפשהו בלב זה הפריע לי, היה לי נורא לראות את כריס עם מישהי אחרת... אבל ראיתי שהם כן ניסו להתחשב בי ולא היו יותר מדי צמודים אחד לשנייה כשהייתי בסביבה וזה הקל עלי. ״אז אריאל כמה מכוניות יש לך״ לוגן שאל גורם לכולנו לצחוק בזמן שישבנו על החוף מסביב למדורה, השעה הייתה כבר תשע בערב והחלטנו לעשות ערב פיצות ובירות מסביב למדורה חמימה על החול המעט קריר של הלילה. יכולנו לשמוע מרחוק רעש של מסיבה מאחר וכל שעה ביום פה הייתה מסיבה או כל דבר שקרוב למסיבה. ״אוקיי לוגן מה העניין עם האובססיה למכוניות?״ שאלתי כשהם צחקו, ״אני גבר! אני אוהבת בנות מכוניות ובירה, בסדר הזה״ הוא אמר גורם לנו שוב לצחוק. ״אני בטוח שאבא שלך ישמח לתת לו מכונית״ גיל אמר וקצת הרגשתי לא בנוח שממשיכים לדבר עלי כל הזמן, ״אני לא חושבת שמישהו מכם אדיוטים יזכה יום אחד אפילו לדבר עם אבא שלה״ זואי אמרה, ״כריס זכה, הוא אפילו ממש אוהב אותו״ אנדי אמרה וראיתי איך מאיה הרגישה לא בנוח.

אבל מה שכן, היה לי כן נחמד לראות את שיין וקנדל ביחד. הם פשוט מתאימים זה לזו במדויק. ״אוקיי מי רוצה עוד פיצה?״ שיניתי נושא כשפתחתי עוד קופסאת פיצה. ״אני הולכת לשחיית לילה״ זואי אמרה לפני שנעמדה והורידה מעצמה את החולצה והמכנסיים ונשארה רק בחזייה ותחתונים ורצה לכיוון הים. בהתחלה לפני שהיו לי חברות בנות, חשבתי שהן משעממות וביישניות ושזה ממש גרוע ולא באמת צריך חברות, וכשפגשתי את הבנות הבנתי שזה לגמרי לא נכון. הן חבורה של משוגעות, ברור שכל אחת שונה ובגוון אחר אבל הן ללא ספק כולן משוגעות. ״אוקיי אני הולך גם!״ אריק אמר מתלהב כשהסתכל על התחת של זואי בזמן שהיא רצה ומיד הוריד חולצה ומכנסיים ורץ גם הוא לים, משאיר אותנו צוחקים. לוגן וגיל הסתכלו אחד על השני מחייכים ומיד גיל אמר ״כן לגמרי״ לפני שהם הורידו מעצמם את הבגדים גם הם ורצו לים. לעזאזל בנים פשוט כאלה חיות... יש משהו שלא מחרמן אותם?? חוץ מזה שאני יודעת שהם בחורים ממש טובים ולא יעשו שום דבר... הם סתם אוהבים לצחוק על זה ואם הייתי זואי הייתי מרגישה הבחורה הכי מוגנת בעולם.

לרגע הרגשתי כמו הבחורה ההיא. הבישנית הזאת שלא מעזה לעשות עם עצמה כלום... וחשבתי לעצמי, ממתי אני כזאת? לעזאזל עם זה, עברתי כל כך הרבה. סיימתי עם פאביו באמצע אירופה ולקחתי את התחת שלי ובאתי לפה. עברתי שנה כל כך קשה מבחינת מלא דברים ועכשיו נפל עלי המזל ואני נמצאת במקום מדהים וקיבלתי את החברות שלי בחזרה ופשוט החלטתי לחזור להיות מי שאני אוהבת להיות. זאת אומרת, גם לי מותר לעשות הפסקה לקצת זמן מכל תדמית הנסיכה לא? אני אפילו לא בת עשרים, זה הזמן שלי. ״אוקיי אני בפנים״ אמרתי ונעמדתי לפני שהתפשטי גם אני. האמת, זה אפילו לא קרוב לדברים הנועזים שעשיתי, אז יכולתי להרשות לעצמי פשוט להיות משוחררת. הרמתי את השיער לגולגול מבולגן והתחלתי לרוץ לים גם אני. אני יודעת שאני לא תמיד מתשפטת ככה לחזייה ותחתונים, או לובשת בגד ים כזה קטנטן, לפחות לא מאז שאני חלק ממשפחה חשובה, אבל באמת החלטתי פעם אחת פשוט לא לשים על זה.