Helps

פרק 83+84- נפגשים

***נקודת המבט של אריאל***

״מיה אנחנו נאחר״ קראתי לה מהמטבח כשהכנתי לה סנדוויץ קטן ועטוף יפה בתוך קופסאת הנסיכות שלה. היא הגיעה מחדר האמבטיה עם תיק הגב הקטן שלה שתאם לקופסאת האוכל שלה. התכופפתי למטה כשהכנסתי לה את קופסאת האוכל לתיק. ״תראי לי את השיניים״ אמרתי לה כשידעתי שהיא בדיוק סיימה לצחצח אותן. לימדתי אותה הכל על ציחצוח שיניים ורוב הפעמים אני עדיין משגיחה עליה. היא כבר בת שש ומספר חודשים וזה אומר שהשיניים שלה מתחילות ליפול ואין דבר שאני יותר אובססיבית אליו מזה. ״אחת תכף נופלת״ היא אמרה באופן לא ברור כשהפה שלה עדיין היה פתוח כשהתסתכלתי בתוכו, ״ומה אמרתי לך?״ שאלתי אותה לבדוק שהיא זוכרת, ״לא לנדנד אותה״ היא אמר וחייכתי. ״נכון, אל תשכחי שפיית השיניים מביאה מתנה שווה יותר למי שלא מנדנד את השן״ אמרתי והיא חייכה, לגמרי מתרגשת מכל מה שקשור לפיות נסיכות ואגדות.

אני כל כך מתרגשת מכל מה שעובר עליה בחיים, זה כמעט כאילו אני חיה בשבילה. היום הראשון בכיתה א היה אולי היום הכי מרגש בחיי. היא הייתה לגמרי רגועה לגבי זה ועם זאת התרגשה אבל לא עשתה מזה סיפור גדול, כנראה כי אני עשיתי. היא הכינה את התיק עם קלמר מושלם וכל המחברות והייתה פשוט אישה קטנה, לא יכולתי שלא להרגע מזה.
אבל עכשיו היא כבר ארבעה חודשים בבית הספר והיה לי פשוט מוזר לראות אורך חיים כזה, אני לא באמת ידעתי מה זה בית ספר עד שהגעתי לגרייס, לא ידעתי מה זה להיות ילדה.. ואני לומדת הכל ממנה ואיתה ביחד, ובגלל זה כנראה אני אובססיבית לכל מה שקורה איתה, אבל אני לומדת לשחרר, לאט לאט. אני אהיה האמא שמעולם לא הייתה לי ואולי הייתי אמורה לדעת תמיד שזה מה שיקרה. ״אוקיי האוטובוס בחוץ״ אמרתי כשראיתי את האוטובוס הצהוב הגדול מהחלון. ״ביי תהני. אוהבת אותך, תני לי נשיקה״ אמרתי לה, ״ביי אמא אוהבת אותך גם״ היא אמרה כשנתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים. היא פתחה את הדלת עם הידיים הקטנות שלה ורצה את האוטובוס. ״לא לרוץ!״ צעקתי לה כשפחדתי שטיפול על הפנים ותשבור איזה שן. ״ואל תשכחי שיש לך חוג אחרי בית הספר!״ צעקתי למרות שבתוכי ידעתי שהיא יודעת את זה ושהיא מאורגנת פי שלוש ממני. יש יתרון בלגור בשכונה כזאת קטנה ונחמה בקליפורניה, זאת שכונה טובה, עם אוטובוס שאוסף כל ילד מהבית, שהחוגים מתקיימים בבית הספר ושיש להם פעילויות נחמדות בחוף בגלל שהוא כל כך קרוב. אני שמחה שהגעתי לכאן, אני שמחה שמצאתי מקום טוב לגדל את הילדה שלי לצד סבא וסבתא שלה וכל המשפחה שלה. כמעט.

היא עלתה על האוטובוס וכבר ראיתי אותה אומרת שלום לכל החברות שלה לפני שהתיישבה. יש לה חברות, והן כולן כל כך אוהבות אותה. אני יודעת שהדברים האלה נשמעים פשוטים ורגילים, אבל בשבילי זה עולם שלם. זה כל מה שלא חוויתי בתור ילדה וזה עושה לי כל כך טוב. לראות את מיה עם החברות שלה זה עושה לי נעים בלב, הן כמו נשים קטנות שרק רוצות להיות כמו האמהות שלהן, בינתיים.... עד שהן יתחילו לריב איתנו ולצאת עם בנים ולעשן ולשתות ו... אוקיי, אפשר בינתיים להנות ממנה שיש לי? תודה.
פתאום לא יכולתי לדמיין את הילדה הקטנה שלי עושה את כל הדברים האלה שעשיתי וזה רק מראה לי כמה שטויות עשיתי בחיים, אבל כולנו עושים את זה, וכולנו לומדים מזה... בינתיים אני רק שמחה שכל מה שאני יכולה לראות כשאני חושבת על מיה זה אותה ואת החברות שלה במסיבת יום הולדת חמש שאנחנו אירגנו לה שבה כל החברות שלה עשו מסיבת פיג׳מות וראו רפונזל, ואז למדו לעשות צמות אחת לשנייה. כל עוד זה מה שאני יכולה לדמיין- אני שלווה.