***נקודת המבט של כריס***
עבדתי כל החודש האחרון בלשפץ את הבית, שיין עזר לי המון ואבא שלי גם. עשיתי כמעט הכל, לא בגלל הכסף... פשוט כי הרגשתי שזה פרוייקט שרציתי לקחת על עצמי. ניסרתי קורות עץ מיוחדות למטבח ושייפתי את הריצפה, צבעתי את הקירות והחלפתי את כל החלונות, זאת הייתה כמו תרפיה טובה מאוד, אפשר להגיד שכמעט סיימתי והדבר האחרון שחסר לי הוא רהיטים, וגם שכל הצבע והלקה יתייבשו מכל מקום.
החלטתי שכשאסיים לשפץ את הבית אני אמכור את האופנוע, העדפתי להמשיך עם רכב מעכשיו בעיקר כדי שיהיה לי מקום לגלשן כשארצה לנסוע לחופים אחרים לגלוש ולא לחוף פה ממול. אז במהרה הצלחתי למכור את האופנוע שהיה במצב דיי טוב, קניתי אותו משיין בלא הרבה כסף כשרק הגעתי. כסף לא הייתה הבעיה, עבדתי כל הזמן כשהייתי בעולם, יש מקומות שאפילו יותר עבדתי בהם מאשר נפשתי, זה היה חלק מהמסע לדעתי... היה נחמד לראות איך דברים עובדים אחרת בעולם גם בתור ״תושב״.
אומנם לא ראיתי את אריאל הרבה החודש הזה, למרות שהיא גרה ממש ממול, אבל חשבתי עליה כמעט כל הזמן, כל ערב... ניסיתי באמת להבין למה היא לא רוצה מערכת יחסים, למה היא כל כך מפחדת להיכנס לזה. מיה הייתה סתם תירוץ לדעתי, והיה לי קשה לוותר על זה.
בזמן השיפוץ חשבתי על הרבה דברים, על אמא שלי שדאגה לי בלי סוף כשלא הייתי פה, וכשאני פה היא דואגת לי בלי סוף שאני אהיה לבד, לדעתה אני כבר לא כזה צעיר ואני צריך למצוא מישהי ולהתחתן איתה, זה לא שאני לא רוצה.. אני רוצה להתחתן ולאהוב מישהו, להביא איתה ילדים ולגדל משפחה, זה פשוט שאני לא רוצה לחפש... אני מרגיש תקוע ועד שאני לא אפתור את זה עם אריאל אני לא אהיה מסוגל להמשיך. אני רוצה איתה לפחות דייט אחד, אמיתי, כזה שהיא תסכים לצאת אליו ותהיה מוכנה להיות פתוחה לרעיון של להתחיל מערכת יחסים, גם אם זה לא ילך... אני אמשיך הלאה, אבל אני מרגיש אני חייב את זה כדי להמשיך. ואחרי הרבה מחשבות כאלה החלטתי באמת לקפוץ אליה אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותה, ובאמת אחרי שקניתי רכב שכבר שבוע התעניינתי בו וקראתי עליו, נסעתי למקום היחידי שהיא יכולה להיות בו עכשיו, לגלריה.
הנסיעה לא הייתה ארוכה בכלל וכבר ראיתי מרחוק את המבנה הלבן הזה שהיה צמוד לים, לוקח את תשומת הלב מכל המקומות מסביב. היה מצחיק לחשוב שאריאל חלק מהמקום הכי פלצני בקליפורניה, כל החנויות מסביב הן חנויות של מותגים יקרים ומכוניות יוקרה, ופשוט לחשוב מאיפה אריאל באה ולאן היא הגיע היה... נחמד.
החנתי את הג׳יפ הקטן החדש שקניתי שבפנים כבר מחכה לי הגלשן והתחלתי ללכת לכיוון החנות שלה, אבל כשהייתי כבר דיי קרוב נעצרתי בשקט, והבטתי באריאל מהחלון קופצת בחיבוק ענק על מישהו, ומיד הלב שלי נעצר. חשבתי שהיא לא מוכנה להיכנס למערכת יחסים? וכל הזמן הזה כנראה שיש לה חבר. היה מתאים לי לא לקפוץ מיד למסקנות אבל עמדתי שם במשך דקה והסתכלתי עליהם והיא נראתה בדיוק כמו בחורה שלגמרי מתלהבת ממישהו, היא קפצה עליו בחיבוק והוא סובב אותה באוויר וזה גרם לי לתחושות מוזרות ממש בגוף, דיי רציתי להיכנס לשם ולחנוק אותו אבל הוא לא היה אשם בכלום.. כעסתי יותר על אריאל, שהייתה פשוט צריכה לספר לי שיש לה חבר במקום לתת לי לרדוף אחריה כמו מטומטם. בשביל זה היא עשתה את זה? היא נהנתה לראות אותי רודף אחריה?
כעסתי ונפגעתי, אבל יותר כעסתי. אז החלטתי מיד לרדת לחוף הצמוד לגלוש, זה הדבר היחידי שירגיע אותי.
YOU ARE READING
Helps
General Fictionאריאל ג׳ורג׳, רגילה לחיות כל חייה בסביבה החריפה ביותר. פשעים, סמים, גנבות, וגם היא... היא רגילה, זאת השיגרה שלה. אבא שלה לא ידוע, ועם אמא שלה מעולם לא יצא לה לדבר שיחה רצינית שלא קשורה לסחר לכסף או לעבודת ביניים ש׳תועיל׳ למצב. כשאמא שלי נתפסת ונשלחת...
