Helps

פרק 22- מה כבר יכול לקרות

***נקודת המבט של אריאל***

״אריאל״ בתאני הוציאה אותי מהחשבות שלי ושמתי לב שאני בוהה בכריס שישב בשולחן אחר בקפיטריה זמן מה אז מיד העברתי את המבט אליה ואז לצלחת שלי, מסתכלת איך זה לשחק עם האוכל במזלג. ״מה קורה?״ היא שאלה רואה שאני מחוץ לעניינים. תהיתי למה היא בחרה להתיישב לידי ולא ליד החברות שלה.
כריס לא דיבר איתי במשך כמעט שבוע, מאז מה שקרה. אני לא מאמינה... בדרך כלל אני זאת שאמורה להיות האדישה שלא אכפת לה ופתאום זה לגמרי התהפך. כריס בקושי מסתכל לכיוון שלי ואני כל הזמן מוצאת את עצמי בוהה בו בלי לשים לב.
״כלום״ אמרתי בטון רגיל והכרחתי את עצמי להפסיק להסתכל עליו. ״קרה משהו עם כריס״ היא אמרה גורמת לי להסתכל עליה שוב, והנדתי בראשי נמנעת מהמבט שלה. ״לא קרה כלום בתאני״ התעקשתי. ״לא החלפתם מילה כבר הרבה זמן, ואת מסתכלת עליו כל שלוש דקות״ היא אמרה ואני חיברתי גבות. ״לא אני לא!״ התעצבנתי והיא נאנחה. אבל היא צדקה, מה יש לי?? מה אכפת לי ממנו! אז מה אם התנשקנו התנשקתי כל כך הרבה פעמים בעבר, עשיתי כל כך הרבה יותר מזה בעבר מה אכפת לי מנשיקה שבקושי הספיקה להימשך בכלל.
״אוקיי, אל תספרי לי. אני אשאל אותו״ היא אמרה ולמען האמת, סוף סוף הרגשתי שלא אכפת לי. לפחות מזה... התגעגעתי להרגשה בה לא אכפת לי פתאום. שתשאל אותו, שיהיה.. ״אוקיי״ אמרתי והיא נראתה מבולבלת מעט אבל שתקה בכל זאת.

*************

אני לא מאמינה שהוא לא דיבר איתי מילה. לא פנה אלי במשך יותר מדי ימים, ואני עוד יותר לא מאמינה שאני ממשיכה לחשוב על זה. סידרתי את הגלשנים בעצבים כשלא יכולתי להבין למה אני ממשיכה לחשוב על זה. לעזאזל! זה למה אני לא עושה דברים כאלה, לא נקשרת לאנשים! כי אחר כך! כשדבר כזה קורה! אני לא מפסיקה לחשוב על זה כל היום!
מצאתי את עצמי דוחפת בכוח גלשן למקום בזמן שחשבתי על כל הדברים המעצבים האלה.
״מישהי עצבנית״ הסתובבתי במהירות והתנשפתי מהפעולה שעשיתי והופתעתי לראות את ג׳קסון עומד מאחורי הדלפק. ״ג׳קסון״ אמרתי מופתעת עדיין מתנשפת מעט. ״היי״ הוא אמר ואני סידרתי מעט את השיער המבולגן שלי. ״לא יכולתי להפסיק לחשוב, אם חשבת על ההצעה שלי״ הוא אמר ואני נאנחתי. לעזאזל הוא אפילו לא גר קרוב לפה. ״ג׳קסון״
״בבקשה אריאל, רק שעה, זה כל מה שאני מבקש״ הוא אמר. עצמתי עיניים לאט ופתחתי אותן אפילו לאט יותר. מסתכלת על הים וראיתי את כריס גולש, כאילו כלום בעולם הזה לא מפריע לו.
״אוקיי״ נאנחתי בשקט. אני לא יודעת למה אמרתי את זה, בעצם אני יודעת... אני פשוט מתביישת בעובדה שאני צריכה הסחת דעת מכריס. הסחת דעת?? הסחת דעת! לעזאזל נהייתי רגשנית ומגעילה. ״באמת?״ הוא שאל מעט מופתע ונאנחתי. ״כן.. אוקיי, נצא״ ידעתי שזה יהיה חד פעמי, וידעתי שזה רק כדי להשכיח את כריס. זה הכל. אני לא רוצה יותר להתקרב לכריס לעולם, לא פיזית ובטח שלא ריגשית, וגם לא לג׳קסון. זאת סתם יציאה. ״מעולה״ הוא אמר עם חיוך. ״אני אאסוף אותך בשמונה״ הוא אמר וחייך חיוך יפה לפני שהלך משם. כנראה שיהיה קל יותר להתמודד עם מישהו בגילי, ולא בגיל של כריס, לא מישהו שהוא מכיר. נאנחתי בשקט והמשכתי לסדר את המקום. כרגע לא רציתי לחשוב על כלום, לא על כריס, לא על ג׳קסון, לא על בית המשפט לא על כלום.