Helps

פרק 43+44- חציית קוים

***נקודת המבט של אריאל***

קמתי בבוקר, לא ישנתי טוב כל הלילה. יותר מדי דברים לחשוב עליהם... זה היה קשוח. היה לי שבוע קשוח. קמתי וצחצחתי שיניים לפני שלבשתי מעלי בגדים שהוצאתי מהמזוודה וירדתי למטה. לא התמצאתי יותר מדי בבית הענק הזה אבל ראיתי את פאביו והנרי יושבים בחוץ על יד הבריכה הגדולה, שאותה עוד לא ראיתי באור יום. ״בוקר טוב״ פאביו אמר. ״שבי..״ הנרי אמר אחריו והתיישבתי על ידם. עדיין קצת חוששת מהתגובה של הנרי. עדיין לא האמנתי שאני פוגשת באמת את אבא שלי ובטח לא האמנתי למי שהוא... ניסיתי פשוט להישאר רגועה ולנסות לתת לסיטואציה להוביל אותי... חשבתי לעצמי, שמקסימום הוא לא ירצה קשר אלי ואני פשוט אתנתק מזה לגמרי... זה לא שלא חייתי כל החיים בלי משפחה. ״אני אשאיר אתכם לבד.. אני ממילא צריך להתקשר רגע״ פאביו אמר וקם משולחן הזכוכית היפה. היה פה רגוע מאוד, שקט. שקט מאוד. יכולתי לשמוע ציוץ ציפורים ואת המים של הבריכה זזים מעט מהרוח הקלה.

״איך את מרגישה?״ הנרי שאל ואני הסכלתי מסביב כשהנהנתי. ״מוזר..״ אמרתי בשקט. ״אני יודע..״ הוא נאנח. ״את רוצה לאכול משהו?״ הוא שאל כשעל השולחן היו צלחות חצי ריקות מאוכל שהוא ופאביו כבר אכלו כנראה. ״לא.. תודה״ אמרתי. הייתי כל כך לא נינוחה בסיטואציה מרוב שהייתי בלחץ. מה הוא חושב? מה הוא רוצה? הוא רוצה שאני אלך? הוא מתחרט שבאתי?
נוצרה שתיקה ארוכה, שלא הפריעה לי יותר מדי. הוא נראה טוב. טוב גם מבפנים. היו לו מן עיניים כאלה... טובות. הוא היה נראה איש דיי חם. שמחתי לפחות...
״חשבתי עלייך כל הלילה״ מאט היה אומר לי את זה לפעמים, אבל ממש לא כמו שהוא התכוון לזה, אני בטוחה. ״אני כל כך מצטער שלא ידעתי״ הוא אמר נאנח ולא ידעתי מה לחשוב, הוא באמת לא ידע? הוא מצטער על שנולדתי?
״מה היית עושה אם היית יודע? מגדל אותי עם אישה זונה?״ שאלתי. ידעתי שלא באמת.. זה כבר לא משנה. ״לא.. לא יודע. הנקודה היא שלא בחרתי שלא להכיר בך שמונה עשרה שנים, ואני רוצה להכיר בך עכשיו״ זה חימם לי את הלב אני מודה, אבל היה לי קשה לבטוח בו עדיין. ״זה מה שהיועץ שלך הציע לך לעשות? אתה מפחד שאספר לכל העולם מה עשית?״ שאלתי בכינות. ״לא!״ הוא מיד אמר. ״אני מסתכל עלייך...״ הוא אמר בשקט. ״יש לך את העיניים שלי. את הגומות שלי״ הוא הסתכל עלי באופן שהיה כיף ולא כיף ביחד. זה היה שונה ומפחיד ועדיין לא האמנתי שאני עומדת מולו. ״אני רוצה לשמוע עלייך יותר, אני בטוח שאת רוצה לשמוע עלי״
״איך אתה כל כך בטוח?״ שאלתי. ״אחרת לא היית פה.. מחפשת אותי. הייתי מחפש אחרייך אם הייתי יודע אריאל. באמת״ הוא אמר. שתקתי. כי שמחתי... וזה הרגיש מוזר. ״בואי..״ הוא אמר ונעמד. ״לאן?״ שאלתי. ״להראות לך קצת את המקום.. ולדבר קצת״ הוא אמר עם מבטא כבד וקמתי אחריו. התחלנו ללכת בשטח הדשא הענק של הבית שלו. זה היה מטורף, למה בן אדם אחד צריך כל כך הרבה שטח. טוב... ידעתי שככה זה, זה הכי בשביל נראות ומעמד.. בחיים לא הייתי במקום כזה מטורף. ״ספרי לי קצת על עצמך..״ הוא ביקש, הסתכלתי מסביב וראיתי שומרים ומאבטחים בכל מקום. זה מטורף. ״הנרי.. אני שמחה שאתה רוצה להכיר אותי.. אבל.. אני מזכירה לך שאמא שלי הייתה זונה. החיים שלי לא היו רגילים״ אמרתי, נמאס לי כבר שאני צריכה להתנצל כל הזמן על מי שהייתי. זאת לא אשמתי.. ואין לי כוח לעיניים עקומות. ״כשסיפרתי לפאביו, הוא היה צריך לקחת הפסקה ממני לכמה זמן... ואני לא חושבת שאני רוצה שתשפוט אותי כל כך מהר״ אמרתי כשהמשכנו להסתובב בשטח הגדול. ״אני מבין.. אבל הייתי שם, ראיתי את המקום הזה שהייתי בו, עם אמא שלך, ואני רוצה לשמוע, אני צריך...״ הוא אמר. התחלנו להכנס לתוך הבית ועלינו לקומה האחרונה. היינו על הגג, זה היה מדהים יכולתי לראות כמעט את כל פריז ממנה. זה היה מטורף. יפהייפה. בחיים לא הייתי בפריז... או כמעט בשום מקום אחר.
״היית אצל אמא שלי כשהיא הייתה צעירה..״ אמרתי כשנשענתי על חומת הגג הנמוכה. ״גם אני הייתי צעיר״ הוא אמר גורם לי לצחקק. ״אני לא מאשימה אותך הנרי... אני רק מספרת״ אמרתי והוא נאנח. ראיתי שעצבן אותו, שהוא הרגיש אשם, אבל זה עשה לי טוב בלב איכשהו. לא בקטע רע. שמחתי שהוא לא מישהו שלגמרי מכחיש אותי ולא רוצה שום קשר לחיים שלי זה עשה לי טוב.