Helps

פרק 25- מרגישה טוב

***נקודת המבט של אריאל***

הרגשתי שאני כמעט נרדמת כשהראש שלי הונח על הרגליים של כריס כששכבתי על הספה בסלון, רואה באלכסון את מסך הטלווזיה, שהיה בערך הדבר היחידי שהאיר את הבית, וזה גרם לי להיות עוד יותר עייפה.
כריס ליטף לי את הראש והעביר את האצבעות שלו בשיער שלי תוך כדי שצפה בטלווזיה שהייתה כמעט על שקט מלא. ״אריאל״ הוא לחש כשליטף אותי ועצמתי עיניים בעדינות. ״הממ״ אמרתי חסרת כוחות. כל דבר במצב הזה גרם לי רק להירדם יותר. ״אל תרדמי, צריך ללכת עוד מעט״ הוא אמר אבל הייתי עייפה מדי כדי להתרכז. ״לאן״ שאלתי בשקט. ״לבית המשפט..״ הוא אמר בשקט מדי כנראה ממש לא רצה להגיד לי את זה עד שלא הייתה לו ברירה. ״אני לא רוצה ללכת״ אמרתי חסרת כוחות. ״אני יודע.. נסיים את זה מהר״ הוא אמר גורם לי להאנח. ״התכוונתי.. שאני רוצה להפסיק את המשפט״ אמרתי בשקט עם עיניים פתוחות שמסתכלות ישר למסך. הוא נאנח בשקט והמשיך לשחק עם השיער שלי. ״אריאל.. עם כמה שאני רוצה אני לא אוכל לשמור עלייך כל הזמן.. אני צריך לדעת שהבן זונה הזה לא יתקרב אלייך יותר״ הוא אמר גורם לי להתיישב לאט.
״הפגישה בבית המשפט התבטלה היום״ גרייס נכנסה הביתה ואמרה, גורמת לי עדיין להרגיש טיפה באי נוחות. ראיתי איך היא מסתכלת עלינו, ראיתי שהיא לא אוהבת את זה וידעתי שכריס פגוע מזה. היא לא סומכת עליו איתי, מה שהיה ממש מוזר... זה פוגע בו, אני יכולה לראות את זה. אני זוכרת את הדרך בה הוא נזכר איך היא לא הייתה מוכנה להסתכל עליו אחרי מה שקרה עם אשלי. איך זה הגיוני, שאחרי כל הדברים שאני עשיתי- היא עדיין מפחדת עלי יותר מאשר עליו. הסתכלתי על כריס שהמשיך להסתכל על הטלווזיה ולא הגיב כשעצמות הלחיים שלו עמדו חזקות וקפואות. ידעתי שהוא חושב על זה אבל מסרב להגיב או להראות עניין.
אמא שלו הלכה ואני המשכתי להסתכל על כריס שהיה אדיש, והחלקתי את היד על הלחי שלו, על הלחי הקפואה שלו. ״כריס..״ אמרתי בשקט מתקרבת אליו. ״עזבי, זה לא חשוב״ הוא אמר כשידע מה חשבתי. ״זה חשוב. למה אתה לא מדבר איתה?״ שאלתי מחבקת אותו מהצד, אבל ידעתי שהוא מבואס ואדיש מדי כדי להגיב. ״מה גורם לך לחשוב שלא ניסיתי..״ הוא צחק צחוק עצוב שגרם לי להאנח. ״אחרי אשלי... אני לא אותו הדבר בשבילה״ עם כל מה שעברתי בחיים, כאב לי כל כך לשמוע את זה. ״אל תגיד את זה..--״
״אבל זה נכון אריאל! היא לא תשכח לי את זה בחיים... מבחינתה הרסתי את החיים לכל המשפחה, כולל את שלה״ הוא אמר אפילו לא מסתכל עלי וגורם לי לעמוד מיד וללכת חמישה צעדים למטבח לגרייס. ״גרייס״ אמרתי מרגישה מעט מוזר, מעין נחישות כזאת שלא הרגשתי קודם בעבר. היא הסתובבה אלי וראיתי שגם כריס סובב את הראש אלי מהסלון. ״אני מבינה מה את חושבת..״ התחלתי להגיד והיא הסתכלה עלי ושתקה. ״אבל זה פשוט לא הגיוני..״ המשכתי, מרגישה מעט מוזר. ״אריאל, תעזבי את זה...״ כריס נעמד והלך לכיווני. ״לא, זה כבר מוגזם״ התעקשתי. ״גרייס, אף אחד מעולם לא דאג לי כמו כריס. אני מבינה שיש לך טראומה ממה שקרה לפני כמה שנים, אבל זאת החלטה שלי, ואני בוחרת להתעלם מזה וגם את צריכה. זה הבן שלך, תפקחי את העיניים ותראי מה עומד לך פה בבית, הוא יעשה הכל בשבילך! ואת עדיין תקועה בסיפור הדפוק הזה, שבו כריס היה רק ילד וכל מה שהוא היה צריך זה את התמיכה שלך.״ נשמתי בשקט, לא מבינה מאיפה הפלתי את הפצצה הזאת. כריס שתק, גרייס שתקה, ואני רק קיוויתי שזה יעזור.