***נקודת המבט של אריאל***
אז החיים אחרי?
כריס ואני עשינו ארוחה חגיגית שבה הודענו רשמית שאנחנו מתחתנים, וכולם שמחו בשבילנו מאוד, למרות שידענו שזה לא מה שבדרך כלל עושים.. לא הלכנו לפי הספר וזה היה בסדר.. מיה קיבלה את זה יותר טוב משחשבתי שילדה בת שש תקבל... לא עבדנו מיד על החתונה, עבדנו על עצמנו. כריס עבר לגור איתנו למרות אחרי כל השיפוץ שעשה לבית שלו אבל אז קנה ומכר אותו בסכום גבוה יותר, ועבר לשפץ מעט את הבית המשותף שלנו... החיים ביחד היו מדהימים, לראות איך מיה וכריס מסתדרים יחד היה מטורף, כל כך שמחתי שיש לה דמות אב, למרות שבתקופה ההתחלתית היא ראתה בו יותר כחבר מאשר אבא.. וזה היה בסדר. נתנו לחיים לעשות את שלהם, לא מיהרנו שום דבר ולא הכרחנו שום דבר.. פשוט היינו.
אחרי שיפוץ הגלריה שלי עשיתי פתיחה חגיגית מחודשת שבה נמכרו רק ציורים שלי אחרי שהגיע מומחה כדי להעריך את השווי שלהן יחד איתי כמובן. זה היה מדהים, הגיעו המון אנשים והיה אוכל טוב ושתייה טובה ולא הייתי רגילה לעשות משהו כשיש גבר לצידי ובאמת עוזר לי בהכל כי הוא מרגיש שזה גם שלו, וזה היה מדהים וקיוויתי שהתחושה הטובה הזאת תישאר, כי הגיע הזמן להתרגל אליה.
בסוף חודש יולי עשינו חתונה מצומצמת על החוף אחר הצהריים, כמו שאהבנו... חתונת צהריים שנכנסה לתוך הערב, כל החברים הקרובים שלנו והמשפחה הייתה, ועשתה את היום הזה למושלם. מיה הייתה השושבינה הכי מהממת ולא יכולתי לשמוח יותר מהעובדה שהבת שלי זוכה להיות בחתונה שלי. המקום היה מושלם וסידרנו אותו לגמרי בעצמינו, לא הייתי צריכה שום דבר חוץ מזה. טקס קטן וצנוע ואורות מדהימים על רצועת חוף אחת גדולה שהשקיפה ישר לבית המשותף שלנו. זה היה היום הכי מדהים בעולם, לחגוג לשתות ולרקוד עם החברים והמשפחה שלי ועם אהבת חיי, לחלוק עם כולם את האהבה הזאת היה פשוט מדהים. לא הייתה יותר דרמה או עצב או דאגות... רק שמחה טהורה, אהבה פשוטה ואנשים פשוטים בדיוק כמו שרציתי.
מאז היו המון עליות ומורדות.. כריס היה כבר ממש אבא למיה והשתתף בכל קבלת ההחלטות והחינוך ועבדנו על זה לא מעט, הריב הראשון שלהם היה משמעותי ודרמטי מתמיד אבל כריס קיבל את זה טוב, והבין מה המהות של להיות אבא, ואני חייבת להגיד שזה ישב עליו הרבה יותר טוב מלהיות רק נשוי... אבל בסופו של דבר היה לנו בעיקר טוב, הרבה צחוקים והמון טיולים. המון המון טיולים.
אחרי שנה כריס ואני דיברנו על ילד שני... ובמקום לבכות על כך שאני לא יכולה להביא ילד השלמתי עם העובדה הזאת, נכון.. לא יהיה לי ילד דם מדמי, אבל זה לא משנה, כי אני כל כך שמחה על מי שבחיים שלי ואהיה תמיד. עברנו תהליך פונדקאות עם אישה מקסימה וכשהגיע הרגע נסענו כריס ואני כדי להביא את התינוק הביתה וזה היה אחד הימים הכי משמעותיים שהיו לי. אני זוכרת איך מיה חיכתה בציפייה שנחזור עם התינוק וכמובן שהסברתי לה שזה לא איך שבדרך כלל זוג הורים מביא ילד לעולם, והסברתי לה את המצב שלי כי הרגשתי שהיא מספיק בוגרת כדי להבין, כמובן שלא סיפרתי לה איך זה קרה כי בשביל זה היא לא הייתה בוגרת מספיק.
אני זוכרת את היום שבו חזרנו עם התינוק הקטן הביתה, קראנו לו אוליב על שם אמא שלו והוא היה הדבר המתוק ביותר שראיתי... מיה התלהבה כל כך להיות אחות גדולה והיא אהבה אותו אהבה ללא גבולות. ככה תמיד רציתי שהילדים שלי יהיו, שיאהבו אחד את השני ויגנו אחד על השנייה ללא גבולות, ככה תמיד אני רציתי שאח שלי יהיה ולא חוויתי את זה כי מעולם לא באמת היו לי אחים, ובגלל זה היה לי גם חשוב מאוד להביא למיה אח, בלי קשר לעובדה שרציתי כמה שיותר ילדים, כמה שיותר משפחה.
אז עברו ארבע שנים, אוליב בן ארבע ומיה בת עשר. ומה עכשיו? עכשיו אנחנו יושבים על החוף מחוץ לבית, היה יום מעט קריר אז יצאנו רק כדי להתאוור על החול הקר והמעט רטוב עם סוודרים דקים.
ישבתי ליד כריס על השמיכה כשראיתי את אוליב ומיה רצים על החוף ומשחקים, וחייכתי לעצמי, בעיקר בלב. ״אני אוהבת את זה״ אמרתי נשענת על המרפקים שלי לאחור ומרגישה את הרוח הקרירה על הפנים שלי. אהבתי את המסורת הזאת של לשבת על החוף בחורף. כריס התקרב מעלי והתחיל לנשק אותי, גורם לי לצחוק כשהוריד אותי על הריצפה והרגשתי את הראש שלי מתמלא בחול. ״תפסיקו!״ מיה קפצה על כריס כשהיא הייתה במן שלב מוזר כזה שבו היא מאוהבת באבא שלה ולא מוכנה שאגנוב לה אותו. ״בואי נסיכה״ הוא אמר כשהסתובב לחבק אותה, ״אמא יש שם גלידה!״ אוליב אמר בקול מתוק ובאמת הסתכלתי על החנות החדשה שלא ראיתי בעבר ומיד נתתי להם כסף וביקשתי ממנו וממיה ללכת לקנות לנו גלידות, וראינו אותם מיד רצים לדוכן הגלידה הקטן. ״תפסיקי לקנות את האהבה שלהם עם סוכר״ כריס אמר גורם לי לצחוק. ״זה יגרום להם להוציא מלא אנרגיות, אתה תודה לי בערב כשיהיה לנו ערב חופשי״ אמרתי והוא מיד הרים גבה, ״ערב חופשי הא?״ הוא אמר מיד מכניס אותי לנשיקה, מדהים שגם אחרי כל השנים האלה האהבה שלנו לא ירדה אפילו במעט, הייתי מטורפת עליו. הייתי מסתכלת עליו לפעמים ואומרת לעצמי, מה זה הבן אדם המושלם הזה? הוא והמשפחה המושלמת שלו שהעניקו לי את החיים שתמיד רציתי אבל לא ידעתי, ומי יודע איפה הייתי היום אם לא הם.
הסתכלתי על אוליב ומיה רצים עם הגלידות בידם ישר אלינו, הסתכלתי על כריס, חייכתי לעצמי. אני לא יכולה לחכות לשארית חיי שיגיע, אפשר להגיד שאפילו דיי קינאתי בעצמי. מי היה מאמין, שאני אקנא בעצמי. למדתי להעריך את הדברים הקטנים בחיים, את זה, לשבת במזג אוויר קריר בחוף שמאחורי הבית שלי, לא בית גדול, לא בית קטן, לא מושלם. מושלם בשבילי.. פשוט זה, רק שישאר ככה, כזה.
הסתכלתי על כריס שהסתכל עלי לפני שמיה ואוליב הספיקו להגיע ואמר, ״אז.. חשבתי על עוד ילד״ הוא חייך גורם לי לחייך חיוך מסופק ומופתע לפני שאוליב ומיה הספיקו להגיע ולקפוץ עלינו כשכבר לא יכלו לחכות להתחיל לאכול את הגלידות שלהם.
אלה הם החיים המאושרים שכולם צריכים לשאוף אליהם. משפחה.
~~~סוף~~~
YOU ARE READING
Helps
General Fictionאריאל ג׳ורג׳, רגילה לחיות כל חייה בסביבה החריפה ביותר. פשעים, סמים, גנבות, וגם היא... היא רגילה, זאת השיגרה שלה. אבא שלה לא ידוע, ועם אמא שלה מעולם לא יצא לה לדבר שיחה רצינית שלא קשורה לסחר לכסף או לעבודת ביניים ש׳תועיל׳ למצב. כשאמא שלי נתפסת ונשלחת...
