Helps

פרק 69- האופציה היחידה

***נקודת המבט של אריאל***

עשינו את כל הדרך חזרה הביתה, בשדה התעופה חיכה לנו רכב שחור גדול שלקח אותי ישר לאחוזה של הנרי. קצת פחדתי, אף פעם לא היה לי אבא שינזוף בי- בצורה נורמאלית. בצורה שיהיה לי אכפת ממנה. פחדתי פחד טוב... לא טוב, אבל טוב יותר ממה שחוויתי בעבר. לא רציתי לאכזב אותו ואני דיי מפחדת שזה מה שיקרה.
יצאנו מהרכב וכריס לקח לנו את המזוודות לפני ששני השומרים לקחו אותן ממנו ועשינו את הדרך לדלת הכניסה הגדולה.
פתחתי את הדלת וכמו שכבר הנחתי, הנרי חיכה לי בחדר המסדרון שהיה ממש מול הכניסה, יחד עם מספר יועציו הבכירים, וחשבתי לעצמי שאולי זה יהיה יותר קשוח ממה שחשבתי.
״היי... אבאלה״ ביצעתי ניסיון ציני מגוחך לרכך את העניינים. ״אנחנו צריכים לדבר״ הוא אמר ונשארתי לעמוד מולו, כריס לידי, כנראה לא כל כך בטוח מה הוא אמור לעשות. ידעתי שזה חמור אם הוא אפילו לא אמר לכריס שלום. ״אני יודעת אני מצטער—״
״לא. מצטערת לא יעזור לך. זה לא יבטל את מה שעשית וזה לא ימחק את זה״ הוא אמר מפיל על השולחן מספר רב של עיתונים ומגזינים, וממבט רחוק אפילו לא זיהיתי את עצמי. הוא זרק לעברי מגזין אחד ותמונה שלי הייתה על השער, לא תמונה מחמיאה במיוחד. הייתי עם בגד ים, קטנטן אולי קצת מדי, וג׳וינט בידי.

״זה בסך הכל ג׳וינט! ברור שעשיתי טעות אבל אתה מגזים״ אמרתי והוא מיד זרק לעברי מגזין נוסף שלא ציפיתי לו וכמעט נפל לי המגזין הראשון מהידיים. הסתכלתי עליו ושם זה כבר היה יותר חמור... רואים אותי שוב בתמונה לגמרי לא מחמיאה, מסניפה קוקאין, עם בחור.... שהשאיר לי סימן נשיכה על הצוואר. שיט.
הסתכלתי על עוד מגזין ועוד אחד וכל אחד היה יותר נוראי מהשני. הנרי הפעיל את הטלווזיה שממולי וסרטון שמישהו צילם הופץ שם. סרטון שלי מתנשקת עם גבר זר, זה היה הרגע שבו הוא העביר לי כדור... ואז רואים את כריס מעיף לו אגרוף. לעזאזל. דיפדפתי בעיתונים ותמונות שלי היו בכל מקום, ותמיד או עם גבר, או עם סמים, או עם אלכוהול או עם איזשהו סימן מיני על הגוף שלי. לא ידעתי מה להגיד, אבל זה היה רע.
״נראה לי שכדאי שאני אזוז..״ כריס אמר ומיד הסתכלתי עליו בעיניים מפוחדות.
אולי כדאי לציין... שבזמן שכריס היה עם מאיה במהלך החופשה, לא היינו עם הבנים כל הזמן, והלכנו לפעמים לבד, הרבה פעמים התפצלנו.. והיו רגעים... כאלה. כמו בתמונות. וכמעט ולא זכרתי אותם... וכריס לא ידע, ועכשיו זה חוזר לי לפרצוף.

״חכה״ אמרתי וראיתי שהוא נאנח. ״את צריכה לפתור את זה עם אבא שלך, ואני לא חושב שזה עוזר לך שאני עומד ומסתכל על התמונות האלה״ הוא אמר לפני שלקח את המזוודה שלו ויצא החוצה. ככל הנראה נוסע לבית המלון שהעבודה החדשה שלו הציעה לו.
נשארתי לעמוד בשקט מול הנרי והיועצים בשקט. לא ידעתי מה להגיד. ״אריאל זה רע״ הוא אמר ונאנחתי. ״אני מצטערת, עברו עלי ימים ממש רעים״ אמרתי מסתכלת על הריצפה. ״מצפים לך ימים הרבה יותר רעים מזה כנסיכה! זה לא אומר שאת יכולה ללכת להשתכר כל פעם שזה קורה!״ הוא צעק, ואני לא חושבת ששמעתי אותו אי פעם צועק. ״אני יודעת!״ אמרתי חצי צועקת חצי מאופקת. אני חייבת להודות שקצת פחדתי בסיטואציה, לא ידעתי להגיד למה. אולי תחושת בטן.
״את משגעת אותי אריאל״ הוא אמר נאנח. ״למה לא התקשרת אלי! היית מזהיר אותי היית אומר לי לעצור את זה!״ ברור שלא האשמתי אותו, אבל לא ידעתי שהמצב כל כך חמור! אם הוא היה מתקשר בתמונה הראשונה זה לא היה מתדרדר ככה.