Helps

פרק 13- גשם חזק

***נקודת המבט של אריאל***

״ניסיתי!״ אמרתי דיי בשקט כשניסיתי לא לעשות רעש בחדר השינה שלי. ״אם תפסו אותך זה אומר שלא ניסית מספיק טוב!!!״ מאט צרח עלי מהצד השני של הפלאפון. טון הקול הזה שלו צמרר אותי, כי זיהיתי את הטון הזה... כשהוא ממש, ממש עצבני. שנאתי לשמוע אותו צורח ככה, כי בדרך כלל הייתי חוטפת על זה אחר כך. שתקתי כשלא ידעתי מה להגיד, ושמעתי אותו מתנשם לשם הרגעה בפלאפון. ״כמה הרווחת?״ הוא שאל מנסה להרגיע את עצמו ואני עצמתי עיניים נאנחת כשלא רציתי להגיד לו את האמת. ״לקחו לי הכל..״ אמרתי בשקט, השתיקה שלו רק הלחיצה אותי יותר. ״מה?״ הוא שאל בשקט בקול מחוספס ומגעיל. ״המשטרה לקחה לי הכל״ כמעט ולחשתי, לא יכולתי להגיד לו את זה. פחדתי מדי.
שמעתי את הנשימות שלו כאילו תוקפות אותי במקומו. ״פאק!״ הוא צעק בקול ושמעתי אותו שובר משהו מהצד השני של הפלאפון. ״כדאי לך להשיג את הכסף מהר אריאל!!״ הוא צרח עלי, ״אל תגרמי לי לבוא אליי--״
״אריאל״ שמעתי את כריס כשהוא דפק על הדלת שלי ומיד הלב שלי קפץ. ״אני חייבת ללכת״ אמרתי למאט, ״אריאל!!--״ ניתקתי לו בדיוק כשכריס פתח את הדלת ומיד הסתובבתי אליו במעט בהלה, מביטה בו עומד בפתח החדר שלי כשהוא הסתכל עלי, ויכולתי להבחין שהוא משתדל להסתכל עלי כמה שפחות.

״סידרתי לך את עניין התיק במשטרה, בערך״ הוא אמר לא מסתכל עלי ואני מיד הסתכלתי עליו מופתעת. ״אה.. לא היית צריך כריס.. באמת״ אמרתי בכינות ושנאתי את עצמי על שדיברתי בכינות כזאת. הייתי צריכה להגיד לו שאני לא צריכה עזרה וזהו.
״אני יודע שלא, זה לא בשבילך.. זה כדי שאמא שלי לא תסתבך..״ הוא הסביר באדישות ואני מיד הנהנתי כשהבנתי שזה לא מה שחשבתי. ״אה..״ אמרתי מורידה את הראש למטה, קצת לא מרגישה בנוח להסתכל עליו עכשיו, ושמעתי אותו נאנח בשקט. ״לפני שהתיק שלך נסגר הם מבקשים שתלכי לתחנה... לעשות כמה בדיקות ו.. שתחתמי על כמה מסמכים״ הוא אמר ואני הנהנתי בשקט כשלא ידעתי מה לומר. ברור שלא רציתי לעשות את כל זה, אבל הייתי חייבת לסגור את התיק הזה..
״תבוא איתי?״ הפתעתי את עצמי כששאלתי, וראיתי שגם הוא מופתע. לעולם לא התכוונתי לבקש את זה. ״אה.. אני לא כל כך יכו--״ הוא התחיל להסביר אבל מיד קטעתי אותו באמצע ״לא, זה בסדר.. תשכח מזה.. אני לא יודעת אפילו למה ביקשתי את זה״ אמרתי מיד כשהבנתי כמה היה טיפשי לבקש ממנו את זה בכלל. הוא שונא אותי, למה שיעשה לי טובה כזאת? ידעתי מיד שהוא לא רצה... אני בכלל לא צריכה שום טובה ממנו אני לא יודעת למה ביקשתי בכלל.
לקחתי את התיק צד שלי מהמיטה וליכסנתי אותו סביב החזה שלי כשהתחלתי לצאת מהחדר והוא נאנח ומיד עצר אותי. ״חכי״ הוא אמר לא נותן לי לצאת מהחדר. ״אני אקח אותך... תחכי לי בג׳יפ״ הוא אמר. שתקתי אבל הנהנתי בכל זאת, יורדת למטה ויוצאת מהדלת ישר לג׳יפ של כריס ונכנסתי פנימה, מחכה לו בפנים.
כעבור שתי דקות כריס נכנס למכונית והתחיל להתניע לפני שנסענו משם לכיוון תחנת המשטרה.
לא לקח לנו הרבה זמן להגיע, אבל ידעתי שברגל זה היה לוקח הרבה יותר זמן מאשר במכונית. הוא החנה את הג׳יפ השחור ומיד יצאתי מהדלת לקרקע. ״תודה..״ אמרתי בשקט וסגרתי את הדלת כשהתחלתי ללכת לכיוון כניסת תחנת המשטרה, ומיד הסתובבתי כששמעתי את דלת המכונית שלו נפתחת והוא יצא ממנה. ״אתה.. נכנס איתי?״ שאלתי והוא סגר את דלת הג׳יפ כשנעל אותו. ״אני יודע שזה לא באמת מפתיע אותך אריאל..״ הוא אמר והתקרב אלי כשהתחלנו ללכת לכיוון התחנה. ״את האמת.. שזה כן״ אמרתי בשקט בכינות והתחלתי להבין שאני צריכה להפסיק עם ה׳כינות הזאת׳ כבר. ״זה לא אמור..״ הוא אמר באדישות כשפתח את דלת התחנה ונכנסתי פנימה, הוא מיד נכנס אחרי והלך לדלפק הראשי. ״בעניין התיק של אריאל ג׳ורג׳״ שמעתי את כריס מדבר מרחוק עם השוטרת שישבה מעבד לדלפק, היא הקלידה משהו במחשב שלה בזמן שאני הבטתי מסביבי, שומעת כל מיני פלאפונים מצלצלים מסביב ואנשים שיושבים ממתינים שמישהו יתפנה אליהם, חלקם אפילו מוחזקים באזיקים, בדיוק כמו שאני הוחזקתי כשנתפסתי.