***נקודת המבט של אריאל***
לאן הגעתי שאני יושבת בספסל בבית הספר ופותרת תרגילים במתמטיקה להגשה? ממתי אני עושה משהו שקשור ללימודים, ועוד בלי שהכריחו אותי, בזמני החופשי. כנראה שהתמכרתי לעובדה שאני טובה בזה יותר משחשבתי, ואני כל כך מצליחה בלימודים, פשוט לא בא לי להרוס את זה פתאום.
״היי״ הסתכלתי למעלה מהמחברת שלי והופתעתי מעט לראות את בתאני. לא דיברנו בבית, היא התעלמה מקיומי ודיי רצתה שאצא לה מהבית לפי מה שהבנתי. אבל לא רציתי להגיד כלום, כי א- אני גרועה בזה, לא ידעתי איך להתחיל לדבר איתה. וב- פחדתי מהתגובה שלה כל פעם מחדש, העדפתי לעזוב אותה בשקט.
״היי״ אמרתי, קצת שמחה שהיא באה לדבר איתי. ״אפשר לשבת?״ היא שאלה והנהנתי, לא היה לי מושג איך להתנהג עכשיו בסיטואציה הזאת. היא כועסת עלי? היא שונאת אותי? אף פעם לא הייתי במצב כזה מעולם, בקושי היו לי חברות ואם היו לי הן היו ההפך הגמור מבתאני. היא התיישבה מולי ונאנחה מעט לפני שהתחילה לדבר. ״אני כלבה, אולי אפילו יותר ממך״ היא אמרה מצחקקת באי נוחות. זה היה מפתיע. ״לא באמת חשבתי לעצמי שעשית את זה בכוונה... אני מאמינה לך, פשוט חיפשתי את מי להאשים וקיוויתי כל כך שזה לא יהיה אדם״ היא אמרה וזאת הייתה התשובה המושלמת שרציתי לשמוע, כי זה היה בדיוק ככה. היא נראתה שכל כך התביישה בזה, אבל ממני אין בכלל ממה להתבייש, אני הבושה בכבודו ובעצמו.
״הוא אדיוט בתאני..״ אמרתי, היא הבינה שניסיתי לנחם, פשוט הייתי ממש גרועה בזה.
״מה חשבתי לעצמי...״ היא נאנחה. ״זאת לא אשמתך, לא יכולת לדעת, אל תצטערי על שפיספסת את החמור הזה״ זה היה הכי טוב שלי בניחומים עד היום. היא חייכה מעט ועלתה מעל השולחן כדי לחבק אותי גורמת לי לקפוא מעט, אבל ניסיתי להתרכך וחיבקתי אותה בחזרה.
״אני מופיעה היום, בבקשה תבואי״ היא אמרה גורמת לי להיות מעט מבולבלת. ״אני רוקדת, והיום יש מופע גדול בעיר וההורים שלי שניהם לא יכולים להגיע... חוץ מזה לא נעים לי להכריח את כריס לבוא לבד״ היא אמרה ומיד אמרתי לעצמי בראש לא. אני לא באה, בטח שלא עם כריס. ״בבקשה אריאל, חוץ מזה כריס כל הזמן אומר שהוא לא יכול להשאיר אותך לבד אז עכשיו את חייבת לבוא״ היא אמרה גורמת לי להרגיש מבולבלת. ״למה?״ שאלתי. ״הוא מעדיף שלא תהיי לבד כשמאט השתחרר מהמעצר״ יופי, כי כל מה שחסר לי עכשיו זה שמאט השתחרר. לא הגבתי, לא ידעתי כל כך מה... אני לא מצליחה להפסיק לתהות למה אכפת כל כך לכריס, מה עשיתי שגורם לו להתערב כל כך בכל מה שקורה, אני מסובכת, ומסבכת כל מה שמסביבי, ולפי מה שאנשים רומזים לי- כנראה גם הוא. אני יודעת שהוא מסתיר משהו, אני לגמרי יודעת לקרוא את זה על בן אדם, אני פשוט תוהה מה זה שהוא מסתיר.
״אז תבואי..?״ היא שאלה במבט מזמין, ואני נכנעתי. ״כן.. אוקיי״ אמרתי. לא ייאומן, עד לפני כמה חודשים אף אחד לא היה מעיז אפילו להציע לי משהו כזה, ועכשיו אני עוד מסכימה לזה. למה?
ČTEŠ
Helps
Beletrieאריאל ג׳ורג׳, רגילה לחיות כל חייה בסביבה החריפה ביותר. פשעים, סמים, גנבות, וגם היא... היא רגילה, זאת השיגרה שלה. אבא שלה לא ידוע, ועם אמא שלה מעולם לא יצא לה לדבר שיחה רצינית שלא קשורה לסחר לכסף או לעבודת ביניים ש׳תועיל׳ למצב. כשאמא שלי נתפסת ונשלחת...
