***נקודת המבט של אריאל***
חזרנו מירח הדבש, והיה נורא. כמעט לא יצאתי מהחדר... לא ראיתי את פאביו אפילו פעם אחת, הוא היה בקצה אחד של האי ואני הייתי בקצה השני, לגמרי לבד. זה היה סיוט, הרגשתי בתוך סיוט. איך קרה שהגעתי לסיטואציה הזאת?
אני לא יכולה לבקש ביטול נישואים, זה אומר שאני אהיה מנודה מהמשפחה, המועצה היא היחידה שיכולה לבטל לי את הנישואים האלה ולהחליט מה יהיה ואיך יהיה. אבל זה אשמתי, אני הבאתי את עצמי לכל הסיטואציה הזאת, כל מה שעשיתי היה בגללי... בין אם זה קשור לג׳סטין, לתמונות החושפניות, לסמים, לכריס, ועכשיו החתונה הזאת. הייתי צריכה להיות יותר חכמה, הייתי צריכה להתנהג אחרת, ואולי היום עוד הייתי עם כריס והמועצה לא הייתה אפילו חושבת על להגיד לי משהו. זה לא שהם הולכים כל היום ומכריחים אנשי מלוכה להתחתן אחד עם השני או להתחתן בכלל, הם כמעט אפילו לא מתערבים בחיים של אחרים, אבל אני כמו תמיד, הייתי מקרה אחר. המועצה לא יכלה שלא להתערב לי בחיים, עשיתי יותר מדי בלאגן ובושות למשפחה שלי, וגם עכשיו אפילו בחתונה שלי! אני בלאגן... הלוואי ואפסיק להיות כזאת בלאגן.
חזרתי חזרה הביתה, וידעתי שבעוד כמה זמן פאביו ואני נצטרך לעבור לגור יחד.. איך זה יהיה? נישן בחדרים נפרדים? נאכל מקררים שונים? הוא ממש לא רצה להיות לידי, ובאותו הרגע הבנתי כמה אני לא מתאימה לעולם הזה. באמת ניסיתי, כל כך רציתי, כל כך רציתי להיות חלק שוויתרתי על כל כך הרבה דברים בדרך, אבל לא האמנתי שמישהו מסוגל לחיות כל החיים עם מישהו שהוא לא סובל רק בשביל הציבור, רק בשביל המשפחה והשושלת. זאת הקרבה גדולה מדי, ואני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות אותה... אבל שוב, עשיתי כל כך הרבה בלאגן, שלא העזתי לעשות עוד אחד. לבטל את הנישואים, ולצאת ממשפחת המלוכה, זה יעשה רעש כל כך גדול שאני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה עכשיו. ידעתי שלפחות לתקופה הקרובה אני אצטרך לסבול את זה, והלב שלי פשוט כאב.
***נקודת המבט של כריס***
הרגשתי נורא עם העובדה שלא הגעתי לחתונה שלה, הרגשתי אגואיסט, כמו היום שבו לא הגעתי להיפרד ממנה כשהיא עזבה לצרפת... אבל הפעם זה לא היה כי כאב לי, זה היה בשבילה. הבנתי שהיא לא מוכנה לרדת מהמחשבה שאני אהרוס לה את החתונה, וידעתי שמרוב הלחץ הזה היא בסוף תהרוס את החתונה לעצמה מבלי לשים לב, ולא רציתי שזה יקרה. ידעתי שמספיק קשה לה. עשיתי טעות ענקית שנישקתי אותה, וידעתי את זה גם לפני שנישקתי אותה, גם תוך כדי וגם שנייה לאחר מכן... הצלחתי להחזיק כל כך טוב, הבטחתי שאני לא נכנס לתמונה ושאני לא לוקח חלק בזה, ואם היא לא תתחתן זה לא יהיה בגללי... אבל נשברתי. מצד שני, אני קצת שמח שנשברתי. הייתי מתחיל לפחד אם הייתי מצליח שלא לנשק אותה, לא רציתי לחשוב על היום שבו אעבור הלאה, זה הפחיד אותי.
YOU ARE READING
Helps
General Fictionאריאל ג׳ורג׳, רגילה לחיות כל חייה בסביבה החריפה ביותר. פשעים, סמים, גנבות, וגם היא... היא רגילה, זאת השיגרה שלה. אבא שלה לא ידוע, ועם אמא שלה מעולם לא יצא לה לדבר שיחה רצינית שלא קשורה לסחר לכסף או לעבודת ביניים ש׳תועיל׳ למצב. כשאמא שלי נתפסת ונשלחת...
