מאחורי המסיכה

פרק 1- מיסה:

עצים ירוקים, נעלמים בחשכת הלילה. נהמות מכל עבר. ריצה שקטה, חבויה. הטרף קרוב. ריר נוזל מצד פי, מצד פה כולנו. בשר טרי, לא אכלנו כזה כבר זמן רב. כולם נחושים לתפוס אותו אבל רק מעטים יוכלו לאכול... חשכה מכל עבר.

"אה!!!" צעקה חדה מהצד. בן האנוש נוכח שם. אני רצה, מהר ככל שארבעת רגליי יכולות לשאת אותי. זהו זכר, זמן רב שלא נתקלנו בטרף שכמוהו, בשר טרי, מבוהל, כמו כל הטרפים. אני מתקדמת, צעד אחר צעד והוא נמלט לאחור, צעד אחר צעד. הוא נעצר. נתקל בחומת אבנים. מפה זה כבר לא קשה, צעד אחד קדימה והוא איננו, עצים מקיפים אותנו, מכל עבר. שלושה זאבים רעבים, רוצים לאכול. הזאב השחור רוצה לתקוף, לקפוץ קדימה ולאכול. הזאב השני רוצה גם כן, שניהם רעבים באותה מידה, בדיוק כמוני.

הנער רועד. הוא גבוהה ושרירי, חולצתו אינה עליו, מכנס קרוע נח על פלג גופו התחתון. דם נוטף מראשו, כנראה נחבט בענף כלשהו במהלך המרדף. שערו, שחור כמו הלילה. עיניו, כחולות כמו השמיים ביום בהיר של שמש. הדם מכתים את שערו.

אני נושמת עמוק, את ריח הדם הטרי אל תוך ריאותיי. הנער מנסה להימלט אך ללא הצלחה. שני הזאבים מצדדי קופצים לעברו. הוא שוכב על האדמה החמה, תחת כפותיהם. אני מזנקת קדימה באה לקחת מעט מהבשר הטרי לעצמי כאשר קולות ירי נשמעות באוויר. זה הסימן לברוח, קול יללה נשמע מאחורינו, אנחנו מסתתרים, אל מאחורי העצים משאירים את הנער לדמם שם, לבד.

זאבים נוספים מתווספים אלינו. הירח נשקף על פניי השמיים השחורים כדיו ואנחנו מייללים, משאירים את חותמנו בירח המלא, אמצע החודש. קולות צעדים רמות נשמעות מעבר לעצים והקול בראש צועק: 'לברוח, הציידים פה והם יהרגו ללא רחמים' אנחנו מתחילים לרוץ, בתוך היער, בין העצים שצועקים סכנה. מגיעים אל הנהר. מקום מפלת. אבל משהו בי צועק לרוץ, לחזור לראות מה עלה בגורל הנער. האם הוא מת שם בין השיחים או שמא שרד עד לבואם של הצידים?

צעקות הנער רצות בראשי ואני רוצה לחזור, אך מוות מהיר מחכה שם. ואנחנו מביטים במים, רואים את עצמנו, את כל עולמנו בתוך המים הצלולים.

זריחה מתחילה להבהיר את השמיים שמעלינו ואנחנו יודעים שזה הזמן להיפרד, מחר יום חדש.