פרק 24- אל:

98 11 0
                                    

אני יושב על ספסל ברחוב, השעה 7:30, פספסתי את האוטובוס אבל זה לא משנה לי אני מחכה ברחוב ממול לביתה של מיסה, מחכה שתצא לבית הספר. שמעתי קול ירייה, וראיתי את ההורים שלה יוצאים בזמן הזה... אני מקווה  שלא קרה לה כלום. כשאני רואה אותה יוצאת מהבית אני רץ לכיוונה, אני מרים את ראשה נושק את שפתיה, עיניה נפערות, היא המומה, קופאת לרגע קט אבל נענית לנשיקה. אני מרגיש את שפתיה הרכות מלטפות את שפתיי, שפתינו נעות בתיאום מושלם. שפתיה... אני כל כך אוהב אותה, היא מנשקת אותי, עומדת על קצות האצבעות בכדיי להגיע הכי קרוב שיש. הנשיקה הראשונה מאז לי-יו, זה דוחף אותי וגורם לי לאהוב אותה יותר... אני מאושר, היא בסדר. אני מפסיק רק אחרי מספר דקות.
"היי!" היא מחייכת חיוך רחב. "מה אתה עושה פה?"
"אני... כל כך דאגתי לך. לא עצמתי עין כל הלילה, על הבוקר יצאתי לכיוון הבית שלך וישבתי פה," אני מצביע על הספסל ברחוב ממול. "שמעתי ירייה מהבית שלך..."
היא עוצרת אותי. "מה זה היה?" חיוך על פניה.
"אתמול... אני באתי כדי לומר לך שאני אוהב אותך!" אני אומר, בטוח בהחלטה הזאת.
"גם אני..."
"מה?"
"אוהבת אותך!" היא אומרת.
"יוצאים?" ליאו שואל. חיוך על פניו, הוא ראה אותנו? מיסה מכניסה אותנו אל תוך הלימוזינה ואנחנו נוסעים ליאו אינו יורד איתנו, ממשיך אל בית החולים.
במהלך כל אותו היום אני מאושר, עם חיוך דבוק על הפרצוף.

"מה עם אבא שלך? למה הוא מתייחס אליכם ככה?" אני שואל את מיסה. הפסקת צהריים גשמית מלווה אותנו.
"הסיפור של המשפחה שלנו הוא סיפור ארוך... ממש!"
"מתי תספרי לי?"
"מה אומר על היום... אצלי בבית בשעה 6:00?" היא שואלת ואני מאשר את בואי.


דרך אגב ממש ממליצה ללכת לקרוא את הספר חיבור פשוט, ספר מהמם מבטיחה שלא תתאכזבו ^_^

Nika2005 זה הספר שלה, הוא ממש טוב.

שבת שלום 😍❤

מאחורי המסיכהWhere stories live. Discover now