שבת בבוקר.
*דפיקות*
מי שדפק לא מחכה לתשובה ופותח את הדלת, אמא עומדת שם. היא עונדת משקפי שמש שחורים, שערה הבלונדיני צבוע מתנופף לאחור, היא לובשת בגדים מעוצבים ונועלת מגפיים שחורות גבוהות שעוקפות לה את הברך, עם עקב שמגביהה אותה בשלושה סנטימטרים לפחות. "ליאו! מיסה!" היא צועקת, קולה חד וחזק. אנחנו ניגשים אליה במהירות האפשרית, עומדים ישר וזקוף. "בדיוק חזרתי מסיבוב הופעות, אני רוצה לנוח." היא אומרת, מעט עפה על עצמה. אני רצה לגרור את הכורסה האהובה עליה שתהיה מולה וליאו מגיע שניה אחריי עם קרם רגליים מעודן. היא חולצת את נעליה ממנה, נותנת לליאו לעסות אותם.
באותו הרגע נכנס גבר גבוהה ושרירי... אבא. הוא לבוש בבגדיי עסקים מכובדים, פוקד על ריה להכניס את דבריו אל הבית. אחרי מספר דקות אבא ואמא פוקדים עלינו להיכנס לחדר אחד ולא להפריע. אני וליאו מתמקמים בחדרו שלו בכדי שנוכל להעסיק אותנו עם המחשב... נהיה פה זמן רב.
"ליאו!" אבא קורא. ליאו קם ממקומו יוצא החוצה מהחדר, מצליח לחלץ ממני הבטחה שאני לא יוצאת לא משנה אם יש צעקות. נשמעים מלמולים ואז,
'טראח'
ליאו צועק מכאבים, אבא הצליף בו עם החגורה. "אתה אפילו לא אבא שלי!" צעקתו של ליאו נשמעת היטב.
"אבא שלך היה אדם רע. עשיתי טוב בכך שנפרדנו ועכשיו אתה תתייחס אל וויל כאביך!" אמא.
"בחיים לא!" ליאו צועק ועוד פעם,
'טראח'
ליאו זועק, יותר חזק מפעם קודמת. אני יוצאת מהחדר רצה אליו, הוא שוכב על הרצפה ואני חובקת את זרועותיי סביבו. "תחזרי לחדר" הוא אומר בקושי, מדמם מגבו.
"לא בלעדיך." אני אומרת לו, מסיטה את שערו מעל עיניו.
*דפיקות*
מי דופק עכשיו? אני לא רוצה לחשוב מה עולה בגורל הדופק... אבל אני יודעת, צעקות אימה מצד אבא.
אבא ניגש אל הדלת פותח אותה מעט בכדי שלא אפשר יהיה לראות אותי ואת ליאו. "את מי אתה מחפש?" אבא שואל בתקיפות.
"אני מחפש את מיסה..." אני מזהה את קולו של אל, רק לא הוא. מה הוא עושה כאן?
"היא עסוקה..." אבא אומר,
אני קמה ממקומי ניגשת אל הדלת. "אל, לא היום" אני אומרת. הוא מזהה את הרעד בקולי.
"מיסה אני חייב לדבר איתך!" הוא אומר,
"מחר, נדבר בבית הספר" אני סוגרת את הדלת, רצה בחזרה אל ליאו.
הדלת נפרצת. "מיסה זה קצר." הוא אומר, הוא עצר מלזוז, לא נע ממקומו. "מה קורה פה?" הוא המום.
"לך מפה, בבקשה אל..." אני אומרת כשדמעות מבצבצות בעיניי.
"לא, לא עד שתסבירי לי מה קורה פה?"
"אתה רוצה לדעת מה קורה פה?" אבא שואל, אני יודעת שזה לא יגמר טוב.
"אבא, תן לו ללכת. הוא לא יאמר כלום!" אני אומרת, מבטיחה בשמו של אל. והוא הולך, יוצא מהדלת הגדולה של הכניסה.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
