השמועה על כליאתה של מיסה התפרסמה בכל בית הספר, אין מישהו שלא יודע על זה. אני מסתובב בבית הספר, לא מאמין על לי-יו. היא הבטיחה שתבוא בסוף השבוע ואז נוכל לדבר על מה שאמרה. אני כל כך זועם בפנים. רוצה להרביץ לקיר. אני מנסה להרגיע את עצמי. למה לעזאזל שלי-יו תעשה דבר כזה, אני סיפרתי לה על מיסה בתור סוד. אני איש זאב! באותה מידה יכלה להסגיר אותי.
היא ניסתה להיפטר ממנה?
שלא תפריע לנו?
היא דיברה על זה שכל עוד מיסה בסביבה יש סיכוי שאבגוד בה... היא טועה, אני הבטחתי לה שאשאר איתה לא משנה מה.
אז למה שתעשה את זה?
אני שקוע במחשבות, מתהלך במסדרונות בית הספר.
'בום'
אני מתנגש במישהו ונופל לאחור, ככה הכרתי את מיסה... פחות או יותר. אני מרים את ראשי לראות את האדם. הפעם זאת לא ילדה יפה שרצה לשיעור הבא שלה. עומד שם בראיין, הבריון של בית הספר. אני בא ללכת אבל הוא תופס בכתפי, לוחץ חזק על העצם שלי, כל כך חזק שאני חושש לשבור אותה.
"בראיין אני מאחר לשיעור!" אני מנסה לברוח משם.
"לא לפני שתסביר לי מה קרה למיסה, אני יודע שאתה דיווחת עליה למשטרה." הוא מצמיד אותי לקיר.
"לא אני דיווחתי עליה."
"אז מי?" הוא שואל בכעס.
"חברה שלי, לי-יו."
"קנאית קטנה!" הוא אומר עם שנאה בקולו. הוא בועט בי בבטן והולך. אני עומד שם.
לי-יו באמת סתם קנאית? זה לא מתאים לה. אבל יכול להיות שחששה כל כך מפרדה? אני לא מסוגל לחשוב דבר כזה על לי-יו, לא ככה הכרתי אותה.
אבל אולי היא השתנתה?
לא יכול להיות... את הכל אני אברר בסוף השבוע, עוד יומיים מהיום.
KAMU SEDANG MEMBACA
מאחורי המסיכה
Manusia Serigala-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
