אני יושב על הספסל ברחוב... מה זה היה שם? אני ראיתי את ליאו, אחיה של מיסה, שוכב על הרצפה, שלולית דם הייתה מתחת לגופו. מיסה ישבה לידו עם דמעות בעיניים. והאדם הרע הזה, היא קראה לו אבא?! חשבתי שהם גרים לבד...
אני יושב שם, טרוד במחשבות, אני חייב לעזור להם. אני שומע דלת נטרקת. זה בא ממאחורי הבית, אני עובר על הצמחייה שמסביב הבית, מגיע אל החלון של חדרו של ליאו, אני מביט אל תוך החדר, הם שם, שניהם. אני קופץ על אדן החלון, דופק על הזכוכית. מיסה ניגשת אליי, פותחת את החלון.
"לך מפה, עכשיו!" היא אומרת.
אני קופץ אל תוך החדר. ליאו שוכב על מיטתו, חולצתו מלאה דם. אני מוריד ממנו את החולצה מביט על הפצע, הוא עמוק. "יש לכם פה ארון תרופות נגיש? בלי לעבור דרך המפלץ?" אני שואל. מיסה מהנהנת מובילה אותי אל תוך דלת אחרת מאשר דלת הכניסה לחדר, יש שירותים צמודות לחדר. אני פותח את הארון תרופות שעליו היא מצביעה, מתחת לכיור. אני מוציא משם אלכוהול, תחבושות וצמר-גפן. אני ניגש אל ליאו מסמן לו עם האצבע להיות בשקט. אני מרטיב את הצמר באלכוהול מצמיד לפצע הפתוח, הוא מחניק צעקה בתוכו, נושך את שפתו התחתונה. הפצע מפסיק לדמם ואני עוטף את גופו בתחבושות.
"אל, בבקשה תקשיב לי, צא מפה!" מיסה מתחננת, דמעות בעיניה.
"לא, לא כל עוד אתם פה." אני אומר, כמו האביר על הסוס הלבן.
"אל, בבקשה." בכי מרטיב את פרצופה והיא חובקת אותי חזק. "צא מפה. אני לא יכולה לתת לאבא שלי לפגוע בך!"
אני אינני מסוגל לתת להם להישאר פה. אני בא לומר שלא, לעולם לא אעזוב בלעדיה כשהדלת נפרצת. אביה בדלת, הוא אוחז אקדח, מכוון לעברי.
אני המום.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
