באותו בוקר.
אני בבית, מתארגן לפני שמיסה תתעורר ואז אצטרך להיות איתה. אני ניגש אל מגירת חדר העבודה של אוליבר, מוציא אקדח, האקדח של אבא. הוא התגרש מאמא ומאז הוא מעולם לא חזר לקחת את האקדח. אקדח קטן, קטן ממש אבל עושה הרבה. אני מכניס אותו אל תוך חולצתי, אקדח פלסטיק, לא אמור להתריע בשערי ביטחון חשמליים. אני מסדר אותו בתוך בגדיי כך שהדבר לא ייראה לעין. הוא נמצא על מותני, חולצה רחבה, לא יראו כלום!
"מיסה!" אני קורא בשמה מעיר אותה לארוחת בוקר מפנקת.
עכשיו.
מיסה מחילה לפלוט דברים, אוי לא. טוב, ידעתי שזה יקרה. אני מוציא את האקדח ויורה לכיוון השומר ששמע מה שלא היה צריך, יש עוד מספר שומרים מסביבנו, הם יודעים את זה כאן אבל לא יהיה כאן יותר מדיי רצח. אני לא אתן לזה לקרות. אני תופס בידה של מיסה, רץ איתה אל מחוץ לחדר. אני מכה במספר שומרים, רץ איתה, לאן? לא יודע אבל זה חייב להיות כמה שיותר רחוק מפה.
אנחנו חוצים מספר מסדרונות, אני שובר חלון גדול שנח מולנו ואנחנו קופצים, זה צורב ברגלי ומיסה משחררת אנקת כאב חדה אבל אני לא מייחס לכך חשיבות, מיסה חשובה לי אבל אם יעצרו אותנו זה יהיה הסוף שלנו בתור יצורים חיים.
אני רץ איתה לתוך היער, עמוק ככל יכולותיי, רק שלא יראו אותנו, שלא יזהו אותנו, ידעתי שזה יקרה וידעתי שאני חייב תוכנית גיבוי. דיברתי עם אמא ואוליבר לגביי מעברי לבית ספר אחר שהתקבלתי אליו, אמרתי שהוא נמצא בארץ רחוקה ושנבוא לבקר רק בעוד מספר חודשים. טוב, אני לא יודע כמה רחוק נגיע אבל נגיע מספיק רחוק שנוכל לשאת את רגלינו.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
