אנחנו יושבים על הספה, כמו שישבתי עם מיסה. אני ולי-יו, יושבים מחובקים, סרט אימה, כמו שלי-יו אוהבת, מופיע במסך הטלוויזיה. זאת הייתה בחירה קשה, היא או מיסה, אבל את מי מהם אהבתי יותר זה היה ברור שלי-יו. אני עם מיסה רק חודש, עם לי-יו הייתי שנתיים. אוליבר כעס עליי כשהודעתי שאני בוחר בלי-יו, הוא אמר שמיסה הייתה שם כשלי-יו נפרדה ממני, מיסה הייתה שם בשבילי כל כך הרבה פעמים. אני מביט על פרצופה המאושר של לי-יו, דיי לחשוב על מיסה, אני עם לי-יו וזהו זה.
אני קם להביא לנו שתייה מהמטבח. ממלא צלחת בפופקורן חם. אוליבר יוצא מחדרו, הוא עדיין כועס על החלטתי.
"אתה אוהב יותר את מיסה! אני יודע את זה!" הוא לוחש לתוך אוזני.
"אתה לא יודע מה אני מרגיש!" אני עונה לו בתגובה לדבריו.
"כן אני כן." הוא לא ממשיך, פותח את המקרר מוציא משהו וחוזר לחדרו.
האם הוא צודק? אני שואל את עצמי, מביט שוב בלי-יו ומחייך. מה אני עושה? אני אמור להיות מאושר לא לחשוב כל הזמן על מיסה ומה אני מרגיש כלפיה!'
'אווווו' יללות זאב נשמעות מכל עבר. אני אחד מהם, מיסה רצה לידי, אנחנו מאושרים ואז פתאום לי-יו מולי. עצירה פתאומית.
היא?
מה היא עושה כאן?
היא מחייכת מושיטה את ידיה לפנים. חיבוק? אני זאב גדול.
"אתה בוגד בי?" מיסה לידי בתור אדם.
"מה? לא! לעולם!" אני אומר לה אבל היא בורחת ממני, אני רוצה לרוץ אליה, לחבק אותה חזק אבל לי-יו מתנפלת עליי לחיבוק ארוך ואני נזכר שאני אוהב את לי-יו.
'אני אוהב את לי-יו' אני אומר בראשי.
'אני אוהב את לי-יו!' אני צועק, כאילו אני מנסה להוכיח לעצמי שרגשותיי אמתיים.
הם אמתיים?
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
