פרק 29- מיסה:

85 11 0
                                    

אני יושבת במכונית האדומה, מביטה בארגז, אני פותחת אותו, הוא ריתק את עיני מרגע הגיעי לפה. מחכה לאל כבר זמן רב שיגמור להתארגן לבית הספר, אני מוציאה מהארגז תצלום, הוא לא ניראה כל כך ישן משהו בסביבות השנה. בתמונה מופיע אל, הוא חובק בחורה בין זרועותיו. נושק לראשה. היא מחייכת, נראה כי כל האושר בעולם נמצא בה ואני מרגישה את האושר נוזל מתוכי...
האם זאת קינאה?
האם אני מקנאת בבחורה המאושרת? היא נראית כחברתו של אל... כנראה זוהי הפרדה שהוא אינו מוכן להזכיר. אני רוצה לשאול אותו עליה. על הפרידה ההיא. איזה סודות הוא מחביא ממני? אני חושבת, מחכה... דלת הרכב נפתחת ואני מחזירה את התצלום בחזרה לארגז.
"סליחה שהיית צריכה לחכות לי... אמא שלי דיי מגוננת."
"הגיוני אחרי מה שעברת!"
"קרה משהו?" הוא מזהה את הטון השונה בקולי.
"לא" אני אומרת אבל קולי אינו השתנה.
"מה קרה?" הוא פונה אליי, לא נוסע. אני מסיטה את מבטי אל התצלום והוא עוקב אחר עיניי. הוא מוציא את התצלום, בוחן אותו היטב.
"זאת החברה שלך?" אני שואלת.
"דבר ראשון את החברה שלי." פוסק. "דבר שני זאת הייתה חברה שלי... סיפור ארוך!"
"זה נראה תצלום לא ישן מספיק, ממתי זה?"
"לפני שלושת רבעי שנה, במסיבת סוף הלימודים."
"למה אתה אומר לי את זה מהר כל כך? בלי לחשוש."
"כי אני לא רוצה שיהיו בינינו סודות!"
"אתה נראה כל כך מאושר פה... מה הייתה הפרידה ההיא שאתה אינך מוכן לדבר עליה?"
מחכה מעט ואז משיב: "אני אספר לך את זה היום... אבל עכשיו אנחנו מאחרים לבית הספר!" הוא אומר, מתניע ואנחנו נוסעים.

מאחורי המסיכהWhere stories live. Discover now