פרק 20- אל:

94 10 2
                                    

אני נמנע מלפגוש במיסה כל אותו שבוע. הסיוטים שלי חוזרים בצורה הכי חזקה שיש. זה בדיוק כמו מה שקרה לי אז... עם לי-יו. היו לי סיוטים רבים להיותי הופך זאב חסר שליטה. היא ניסתה לנחם אותי ולילה אחד הבטיחה שתהיה לידי, גם כשאהפוך לזאב.
באותו היום הנורא, ישבנו שם, בוהים בשמיים הצחורים, באמצע היער. היא אחזה בידי כשזה קרה, כשאיבדתי שליטה והפכתי לזאב ענקי. היא המשיכה להאמין שאני איני אפגע בה, אבל היא טעתה... לא שלטתי בעצמי, אני פגעתי בה. אני פגעתי בה!!! למרות כל מה שהבטחתי לה, ששום דבר לא יקרה לה כי אני לא אתן לאף אחד בעולם לפגוע בה, אבל למרות זאת, הבן אדם שפגע בה בסופו של דבר היה מי שהבטיח לשמור, להגן, להציל מכל צרה.
אני מרגיש את הלב שלי נקרע לרסיסים.
'מה היא הייתה אומרת לי לו הייתה לצידי עכשיו?' אני חושב. היא הייתה אומרת לי להמשיך הלאה, לא לחשוב על העבר... היא תמיד אמרה לי את זה. אני חושב על מיסה וחיוך מתפשט על פניי.
מיסה...
שמה מעביר בי צמרמורות כמו שמה של לי-יו.
'האם אני יכול להיות עם מיסה כשהכאב של לי-יו כל כך עמוק?' אני חושב,
זהו סוף השבוע. אני סגור לבד בחדר כבר זמן רב, מביט על נקודת חסרת תועלת. אני מביט על השעון שעל הקיר שלצידי, השעה שבע בערב, עבר כל היום. אני אקשיב למה שלי-יו הייתה רוצה, אני אתקדם בחיים. אני קם ממקומי, אין זמן לבזבז.
'אני חייב לספר למיסה מה אני מרגיש!'


היי כולם, תגיבו איך אתם חושבים שמתאים לקרוא לספר הזה? אוהבת אותכם ואתם מרגשים אותי בטרוף עם התגובות שלכם! ^_^

מאחורי המסיכהWhere stories live. Discover now