"היי..." אני רצה לקראת אל. הוא שוכב על הדשא, בחצר האחורית של בית הספר. "למה אתה לבד?" אני שואלת, שאלה טיפשית, אולי כי כל החברים שלו לא רוצים לבלות איתו כשהוא מבלה איתי?! אני רוצה לטמון את ראשי בחול.
"סתם, התחשק לי להיות לבד." הוא אומר. שקיות שינה ניבטות מתחת לעיניו, הוא לא ישן טוב בימים האחרונים.
"איך אתה ישן בימים האחרונים?" אני שואלת.
"לא משהו," הוא עונה כמו שחשבתי.
"למה?"
"סתם סיוטים..." הוא מתחמק.
אני פותחת את דלת הבית, ראשי טרוד במחשבות, למה הוא אינו מצליח לישון? האם הוא חושד בי? הוא סירב לטיול סוף שבוע איתי וסירב להיות איתי במהלך כל אותו היום... אני נכנסת אל הבית. ליאו מסתובב במעגלים, הלוך ושוב. הרגל מגונה של משפחת מדיסון כאשר מוחותיהם טרודים. אני מורידה את תיק בית הספר שלי, מצטרפת אל ליאו.
"מה מטריד אותך?" הוא שואל, מכריח אותי לשבת ולהפסיק להתרוצץ, כמוהו...
"זה אל..." אני באה לומר כשהוא קוטע את דבריי.
"לא מעניין אותי!" הוא פוסק.
"סליחה?"
"יש דברים חשובים יותר שצריכים להטריד אותך..."
"כמו מה?"
"אבא ואמא חוזרים הביתה בסוף השבוע הזה... זה הסוף שלנו!" הוא פוסק. אני מסכימה איתו, זה הולך להיות ביקור נוראי.
"מה יש ביכולותינו לעשות?"
"זה יהיה הסוף שלנו" הוא אומר, חוזר על דבריו. הוא מתנשם ומתנשף, הוא לא אכל זה זמן רב אוכל זאבי.
"יש מצב תעלמי לסוף השבוע הזה לאל?! ואני אלך לבנות השכבה שלי, יש כמה שמחכות אצלי בהמתנה..." הוא מחייך מרוצה וישר מתעשת, חוזר למבט הרציני. "חשוב שלא נהיה כאן." הוא פוסק.
"אנחנו לא יכולים לברוח כל פעם שהם באים לביקור." אני אומרת אבל יודעת שהוא צודק, ביקורים של אבא ואמא הם סבל.
STAI LEGGENDO
מאחורי המסיכה
Lupi mannari-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
