עברו יומיים מאז התחילו תהליכי העינויים, ראיתי את ליאו צורח, מתפתל מכאבים, לא בכיתי מולו, אני לא מסגולת לזה, אני צריכה להיות חזקה בשבילו. אל לידי כל הזמן, מהבקרים עד לערבים, הוא מכין אוכל, בשלן טוב. נמצא שם בסיוטים כשהסיוטים הכי גדולים מכים, בנפילות מהפחד על ליאו... הוא תמיד שם.
אנחנו צועדים בדרכנו לכלא, לראות את ליאו, אנחנו עוברים על פניי שומרים רבים ועוברים הרבה בדיקות ביטחוניות. אנחנו נכנסים לבסוף לתא של ליאו. הוא שוכב שם, על הרצפה המרוצפת, דוגמת משבצות אפורות. אני קורעת על ידו של ליאו, מנערת אותו מעט. דם בכל מקום, על בגדיו, על הרצפה, על פרצופו.
"ליאו!" אני קוראת בשמו בלחש.
הוא נע מעט ומיד לאחר מכן מתקפל מכאב. שומר נכנס לחדר המבוצר. הוא לוקח את ליאו משם, זורק אותו על גבו בחוסר חשיבות. אנחנו הולכים אחריו. מכניסים אותו לחדר אחר, השומר זורק אותו על הרצפה. זכוכיות זרוקות שם וליאו מתפתל שוב עם אנקת כאב קטנה.
"היום אנחנו מתקדמים שלב!" אומר השומר.
"רגע!" אני צועקת, אני רוצה לדבר עם ליאו לפני שזה יתחיל.
"מה את רוצה ילדה?" השומר שואל בזלזול.
"אני יכולה לדבר איתו לפני?" אני שואלת את אשר בראשי, נותנת למחשבות להוביל אותי.
"שתי דקות!" השומר אומר באכזבה, הוא רצה להתחיל.
אני רצה אל ליאו מלטפת את שערו הבלונדיני, שונה לגמרי לעומת שלי, תמיד ירדו עלינו בגלל זה... אבל זה אשמתו של אבא במראה השונה שלנו. אני קוראת בשמו מספר פעמים עד שהוא פוקח את עיניו. אני מרימה אותו לחיבוק. הוא לא מסוגל להרים את עצמו לבד, אני משעינה את גבו עליי.
"מיסה!" הוא אומר בקול חלוש. עיניו פקוחות עכשיו יותר ממה שהיו פקוחות בימים האחרונים.
"כן?" אני שואלת.
הוא חובק אותי קרוב אליו, ואז לוחש: "תברחי מפה, אני יודע שהמצב ידרדר, אני רוצה שתברחי ותמצאי מקום חדש, מלא תקווה וחיים חדשים. כשאני אגמור פה... אני אבוא, אני אמצא אותך! מבטיח!" הוא אומר. אני מהנהנת בראשי לחיוב.
"אוקיי!" אני אומרת ואנחנו מחייכים אחד אל השני.
"נגמר הזמן." אומר השומר, דוחף אותי מליאו ואני מרגישה מספר זכוכיות חודרות לעור ידי הימנית. אני נעמדת צועדת לאחור, חוזרת אל בין ידיו של אל. "היום אנחנו מתחילים בשלב היריות, כמובן שאם תסכימו לדבר אני פשוט אעזוב אותו לנפשו." הוא אומר במהירות את אותם דברים שאומר תמיד.
*בום*
קול הירייה הראשון נשמע, ליאו פולט צעקה חדה ואני מרגישה את הדמעות עולות בעיניי.
*בום*
ירייה נוספת הצעקה עכשיו חזקה ממקודם. הירייה הראשונה פגעה ברגלו השנייה בבטנו והשלישית מכוונת לחזהו.
"אני אומרת!" אני צועקת. "אנשי זאב, הם הופכים לזאבים וצדים כדי לשרוד! אמרתי, עכשיו בבקשה תפסיק!" אני מתחננת.
אל מביט בי בהלם.
"מי כאלה ואת מכירה אותם?" השומר שואל. אני שותקת, הוא מתקרב אל ליאו, מצמיד את האקדח לראשו.
"הוא, אני, אל, דניאל..." אני מונה את השמות של זאבי השבט.
*בום*
אני עוצמת עיניים לא רוצה לראות איפה פגעה. אבל משהו פה מוזר, הירייה הזאת יצאה מאחוריי, אל?
היי כולם!
אני בפרקים האחרונים ממש אז הם יוצאים קצת ארוכים, סורי.
מקווה שאתם אוהבים את זה ❤❤❤
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
