פרק 41- מיסה:

67 9 0
                                    

אנחנו עומדות, שתי בנות לא מרוצות. מחכות לתשובה שלו, הוא שותק. "תבחר!" אני אומרת.
"לא יכול כשאתן עומדות לי על הראש!" הוא אומר, אני שומעת את הלחץ בקולו. הוא לא רוצה להחליט, אבל אין לו ברירה.
"אוקיי, אנחנו נחכה לתשובה... כמה זמן שאתה צריך, בלי לחץ." אני אומרת, חובקת אותו ויוצאת משם. אני רצה הביתה, מהר. אף לא אחד יכול לשים לב מי הוא הרץ במהירות בה אני רצה. אני מגיעה הביתה, נכנסת במהירות, סוגרת אחריי את דלת הכניסה. אני מתיישבת על הרצפה, נשענת בגבי על הדלת. אני חובקת את רגליי קרוב אליי, רוצה שהוא ייבחר בי אבל זה הגיוני? לקח לנו כל כך הרבה זמן להיות ביחד רק בגלל לי-יו הזאת, הוא ייבחר בה?
לא. רק עכשיו הוא בחר בי, היינו כל כך מאושרים באותו ליל ציד ובכל הזמן האחרון. אני לא צריכה לדאוג, הוא ייבחר בי! אין לי שום סיבה לפחד שלא יעשה זאת.
"מיסה!" אמילי רצה לעברי, היא חובקת את זרועותיה סביבי לחיבוק דוב גדול.
"קרה משהו?" אני שואלת, מודאגת.
"ליאו רוצה לאכול אותי!" היא אומרת בפחד ואני מתרככת ואפילו צחוק מתגלגל מתגנב לפי. ליאו מגיע, הוא מחייך, הולך כפוף, זוקף ציפורניים. "אה!!" היא צועקת וליאו וני נשכבים על הרצפה, צוחקים עד השמיים. ליאו מתכופף אליה, מביט אל תוך עיניה היפות.
"אני בחיים לא אפגע בך, בחיים!" ליאו אומר ואנחנו מתחבקים חיבוק משפחתי.

אמילי יושבת על השולחן במטבח, אוכלת ארוחת ערב. ליאו לוקח אותי לחדר סגור,
"קרה היום משהו אצל אל?" הוא שואל, "טוב, לא משנה לי אנחנו מחזירים מחר את אמילי למשפחה שלה!" הוא יורה את המילים מהר יותר מחץ מורעל.
"מה? אבל..." אני רוצה לבכות. אל פשוט צריך לבחור בי ואז אני אוכל ללכת לשבת איתו, לבכות. למה נקשרנו אל אמילי כבר? אני מערבבת את כל מה שיושב לי על הלב.
*צלצול*
זה הטלפון מצלצל, אני מביטה בו, אל רשום על המסך. "הלו?" אני שואלת.
"מיסה?" קולו מעברו השני של הקו.
"כן?" אני שואלת, רוצה שיאמר שבחר בי ואני ארוץ אליו בזרועות פתוחות.
"אני..." הוא מדבר בחשש "בחרתי בלי-יו!" הוא אומר ואני מרגישה את ליבי נופל על הרצפה, מתרסק לרסיסים, הוא לא בחר בי. הרסיסים של ליבי מתפזרים ברחבי החדר ואני זורקת את הטלפון מולי, נותנת לו להישבר, זה לא משנה לי.
"הכל בסדר?" ליאו שואל. הוא מחבק אותי, לא נותן לי לזוז ואני מנסה להשתחרר מזרועותיו אבל ללא הצלחה. הוא לא נותן לי לברוח. בסוף אני נשברת זולגת אל בין זרועותיו. אנחנו יושבים שם, בחדרי, על הרצפה. אני בוכה וליאו מחבק אותי חזק, אותו הדבר במשך זמן רב.

מאחורי המסיכהWhere stories live. Discover now