מאחורי המסיכה

פרק 16- אל:

כשאנחנו נכנסים ביחד לכיתה כולם מביטים בנו המומים. איימי, מביטה בי בכעס, כך גם טים, דניאל וסם. מיסה נפרדת ממני והולכת לחברותיה. "היי חבר'ה, מצטער שלא באתי לאוטובוס, התעוררתי מאוחר." אני מנסה להסביר.
"כן, איתה?" איימי.
"כן, היא באה אליי אתמול ונרדמנו על הספה." אני מנסה להסביר אבל הם מגחכים מולי.
"החברות בינינו, זה נגמר." סם אומרת. כולם מהנהנים לאשר שהם חושבים כך.
"מה בגלל שאני ומיסה מבלים ביחד? באמת?" אני אינני מבין אותם.
"לא רק בגלל זה, כאילו הפכתם אתה ומיסה לזוג ושכחת אותנו. קבענו לבלות בסוף השבוע הזה." דניאל אומר.
"אני ומיסה לא זוג." אני אומר, מאוכזב מזה אבל לא מסוגל להיות איתה, עדיין לא.
"לא שהייתי מתנגדת." מיסה נעמדת מאחורי. "אני לא רוצה להפריע לחברות בניכם, אם אני מפריע אני מעדיפה שנפסיק לבלות." היא אומרת, באה ללכת.
"לא! מיסה, אל תלכי..." אני אומר, מהרגע שעברתי לכאן, מעולם לא נהניתי כמו שנהניתי איתה.
"או היא או אנחנו." איימי אומרת. אני חושב,
"מיסה!" אני קובע. "אם רע לכם עם זה שאני מבלה עם מיסה כנראה שאתם לא חברים אמתיים. אני הולך לשבת ליד מיסה באותו היום. אנחנו מבלים יחדיו כל היום, נהנים.

*צלצול.*
זוהי הקריאה להיכנס לכיתות של השיעור האחרון. אני נכנס מתיישב לבד, אין לי ברירה, מיסה יושבת ליד חברה שלה קבוע... איימי נכנסת לשיעור, נשאר מקום אחד פנוי, לידי. היא מתיישבת שם כועסת. היא לא מחליפה איתי מילה במהלך כל אותו שיעור,
"אני מנסה להבין למה אתם שונאים אותי על היותי עם מיסה?" אני שואל אותה.
"כי הפקרת לגמרי את החברים האחרים שלך מהרגע בו התחלת לבלות איתה." היא אומרת.
"אני אוהב אותה." אני, מעט בקול מהמצופה. כל הכיתה מביטה בי, מיסה מחייכת חיוך רחב. אני משפיל את מבטי, לא יודע מה להוסיף ולומר. המורה מחלק את שיעורי הבית והולך לדרכו. אנחנו נשארים שלושה תלמידים בכיתה, אני, איימי ומיסה.
"אם אתה אוהב אותה למה אמרת מקודם שאתם רק ידידים?" איימי שואלת, הכעס בתוכה נרגע.
"מכיוון..." אני לא יודע מה לומר להם. "אני בדיוק נפרדתי, אני אוהב את מיסה אבל עדיין לא התאוששתי מהפרדה ההיא!" אני אומר לה, הכי כן שאני יכול.
"היה בה משהו מיוחד?" איימי, "בפרידה?" ואני שותק, לא מסוגל לומר מילה.