מאחורי המסיכה

פרק 35- מיסה:

ריוקו ביקר את אדווין, השעה 21:40 אל יבוא? אנחנו לא יודעים למה לחכות... אנחנו יושבים ליאו, אדווין ואני על הספה. ריוקו עומד במטבח, שותה כוס מלאה מים.
"הוא אמר שיבוא?" ריוקו שואל בין לגימה ללגימה.
"לא ענה... כתבתי לו שרק אם הוא רוצה שיבוא בשעה תשע וחצי. שזאת בחירה שלו." אני אומרת להם.
"באמת? את היית אמורה לומר לו לבוא! זה לא היה אמור להיות בסימן שאלה!" ריוקו עצבני. "מה חשבת לעצמך? אז עכשיו אנחנו מחכים למישהו שאפילו לא בטוח שיבוא?!" פורק את כעסו עליי.
"ריוקו! היא עשתה את זה נכון. הוא לא אמור לבוא לפה כי מכריחים אותו, השבט זה משהו גדול ואני מזכיר לך שהוא חדש בהיותו כמונו. אנחנו לא כופים על אף אחד להיות עמנו!" ליאו נחלץ לעזרתי. הוא יושב על ידי מלפף את זרועו סביב כתפי חובק אותי קרוב אליו, כמו שעשה תמיד, מעוד היותנו קטנים.
"טוב, אני צריך ללכת!" ריוקו אומר, הוא לוקח מטרייה שחורה שהגיע איתה, מזג האוויר סוער בחוץ. הוא בא פותח את הדלת, אל נכנס, הוא רטוב מכף רגל ועד ראש.
"סליחה על האיחור, הגשם עיכב אותי!"
"זה בסדר, העיקר שהגעת בסוף!" ריוקו אומר חסר סבלנות. אני לוקחת מאל את מעילו הרטוב מניחה אותו על מתלה מעילים בכניסה. הם נכנסים לחדר האורחים, מדברים ביניהם. אני חוזרת לשבת על ידו של ליאו, הוא ואדווין משוחחים ביניהם...
"הכל בסדר?" ליאו שואל כששם לב להיותי שקטה מהרגיל. אני מנידה את ראשי לשלילה.
"מה קרה פיצקית?" אדווין פונה אליי בכינוי שהדביק לי מהיותי ילדה בגן.
"אני לא יודעת אם אל שונא אותי או לא והכל בגלל המשימה המטופשת ההיא!" אני אומרת בכעס. ליאו מקרב אותי לחיקו, וחום גופו נצמד אליי, חום הגוף המנחם שתמיד הרגיע אותי.
דלת חדר האורחים נפתח, הם יצאו משם, "אז הם ייקחו אותך אליי בקרוב, נתראה!" ריוקו אומר, הוא לוקח את מעילו, קורה קריאות להתראות לעברנו והולך. אני מרגישה את ליאו דוחף אותי לקום מהספה. אני ניגשת אל אל, חוששת ממה שיחשוב, יאמר או יעשה.
"היי!" אני אומרת. "אתה עדיין כועס עליי?" שואלת. הוא תופס בידי, מושך אותי קרוב לחיקו, ידיו לופתות את גופי, ושפתיו נחות על שלי, הוא מנשק אותי, עדיין אוהב אותי. אני מנשקת חזרה, הוא מושך אותי אל הספה ואני מתיישבת על ידו, צמוד, נותנת לו לחבוק אותי חזק. גופו הגדול תופס את כולי. "אז אתה לא כועס?" אני שואלת בשנייה, רק רוצה לוודא.
הוא לוקח את פניי נושק שוב. "לא! אני אוהב אותך, רק משהו אחד... אל תשמרי ממני סודות, לעולם!" הוא אומר ואני מהנהנת לחיוב, מסכימה לזה.
"פיצקית גדלה?!" אדווין אומר ואנחנו מחייכים, אני מאושרת.