"תעזבו אותו!" אני צועקת חזק כשאני רואה שוטר אוחז בליאו.
"מיסה." הוא קורא כשרואה אותי.
"תרדימו אותו!" נשמע קול מימיני. אני מביטה לכיוון הקול, מפקד משטרתי.
"מה?" אני לא מבינה מה קורה.
"מיסה לכי לריוקו." הוא צועק כשמזרק מתקרב לצווארו, הוא נאבק ותוך שניות ספורות נרדם בידי השוטר. אני רצה קדימה לתפוס בליאו, אני חובקת את זרועותיי סביבו.
"ילדה תעזבי!" אותו הקול שפקד מקודם להרדים. אני לא מבינה מה קורה פה.
אני מרגישה יד חמה נחה על כתפי, ברור לי שזה אל אבל אני רוצה להישאר שם עם ליאו המעולף, בין שתי ידיי. "מיסה..." אל קורא בשמי.
אני מרפה. הוא אמר לי ללכת לריוקו וזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות. אני מרפה ממנו נותנת לשוטרים להכניס אותו לתוך משאית גדולה, משאית משטרתית? בשנייה בה הם נעלמים מהאופק אני רצה אל היער, רצה בכל כוחותיי, ברגע בו כף רגלי עוברת את גבול אני משנה צורה לזאב גדול ושחור כמו שערי.
אל רץ אחרי אנחנו רצים זה לצד זה או יותר נכון, אני מהר והוא מנסה להדביק את הקצב.
אני מגיע אל ביתו של ריוקו, משנה את צורתי בחזרה לאנושית. אני נכנסת בלי לדפוק. ריוקו במטבח, אוכל.
"מיסה?" הוא שואל בפה מלא.
"ליאו, תפסו אותו!" אני אומרת ונופלת על הרצפה עם ברכיי, הם נחבלות מהרצפה הקשיחה אך זה לא מספיק חזק בכדי לגרום לי לזוז. אני מרגישה את עניי רוצות לבכות על איך שליאו נראה שם. הוא היה כבול זה לא מתאים לו להיתפס ככה... מה הוא עשה?
אני מרגישה יד קרבה אליי, היא מונחת על הרכה השמאלית בראשי, אני רואה את מאורעות היום שוב פעם, כאילו אני שם ממש. ריוקו, הוא עוזב את ראשי ועוזר לי להיעמד.
"אנחנו בסכנה... כולנו." הוא אומר ומבטו רציני מאי פעם.
YOU ARE READING
מאחורי המסיכה
Werewolf-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
