מאחורי המסיכה

פרק 27- מיסה:

אני דואגת, מסתובבת במעגלים, איפה הוא יכול להיות? אמא שלו פנתה הערב למשטרה מאחר והוא נעדר יום שלם. ליאו מביט בי בדאגה. אנחנו נמצאים בביתו של אל, אמא שלו בשיחת טלפון נוספת עם המשטרה עומדת במטבח. אוליבר, אחיו הגדול יושב על הספה. ליאו ניגש אליי, חובק אותי חזק. "עזוב אותי!" אני אומרת בכעס.
הוא לא מרפה. "תשבי רגע, להסתובב ככה לא יעזור." הוא אומר, צודק. הוא מחבק אותי חזק. אני נושמת אל תוך חזהו, הוא עולה ויורד בקצב אחיד. אני משעינה את ראשי על הצד שומעת את קצב פעימות ליבו המהיר.
"גם אתה מפחד?" אני שואלת והוא מהנהן.
"כולנו." שתיקה צורמת, רק קולות דיבור מהמטבח נשמעים מידי פעם.
עברה רבע שעה כשאימו של אל יצאה מהמטבח. אנחנו מחכים לשמוע, האם יש משהו חדש? היא מבינה את מבטנו ואומרת: "מצאו אותו... ביער!" אנחנו דוממים.
"מה הוא עשה ביער?" ליאו מעז לשאול.
"מצאו אותו שוכב שם, מכוסה אדמה. אמרו שלא היה שום פגע, תודה לאל." היא.
"למה אנחנו מחכים? בואו נלך!" אוליבר קם ממקומו. הוא נכנס אל רכב האדום ארוך, חמישה מקומות, אוליבר ואמא של אל מקדימה. אני וליאו נדחקים מאחורה על יד ארגז מלא דברים, מכל הסוגים. אני רוצה לקפוץ מהרכב ולרוץ, רק כך אגיע מהר. אנחנו מגיעים לשם ואני יוצאת מהרכב בהליכה מהירה. רכב שטח מחכה לנו ואנחנו קופצים לתוכו ונוסעים, תוך מספר דקות אנחנו מגיעים לאמצע היער. אני מכירה את המקום הזה בעל פה, כמו כף ידי. הוא שוכב שם, חסר הכרה. גופו שרוע על הקרקע, אנשים עם חולצות מגן דוד אדום על החולצה מקיפים אותו. אני רצה לעברו, יושבת על ידו. אני מעבירה את ידי בשערו אחר כך על פניו ועל חזהו.
"הוא קפוא!" אני אומרת, פונה אליהם.
"גופו קפא בשל מזג האוויר הקריר והגשם שהכה בלילה. אנחנו חוששים שיכנס להרדמה." אחד מהם אומר. פרצוף אימו של אל מקדיר, היא מתיישבת על ידו, כמוני רק מצידו השני. "אבל כמו שאני אומר, זאת רק השערה, אנחנו ניקח אותו לבדיקות ורק אז נוכל להחליט."
והפחד מכרסם את ליבי.