מאחורי המסיכה

פרק 43- מיסה:

אני שוכבת במיטה במהלך יומיים שלמים, מדוכאת מבחירתו של אל. אנחנו אמורים ללכת היום להביא את אמילי למשפחתה. ליאו מפורק מזה, הוא לא עוזב אותה, לא בלילות ולא בימים אבל יודע שהוא חייב לעשות את זה. הם יושבים בסלון, משחקים עם בובות שליאו קנה לה. אני מרגישה יד מונחת על כתפי, מסיחה את מחשבותיי ממני. אני מסיטה את מבטי לכיוון היד, ליאו. אמילי יושבת על רגליו.
"את בסדר?" ליאו שואל. אני מסתובבת לעברם, מורידה את השמיכה הגדולה ממני. אמילי קופצת לחיקי, מחבקת אותי חזק.
"למה את עצובה?" היא שואלת, גורמת לי לחייך חיוך גדול.
"חבר שלי נפרד ממני!" פעם ראשונה שאני אומרת מה קרה. מבט כועס על פניו של ליאו.
"הוא בחר בלי-יו הזאת?!" הוא כועס.
"ליאו דיי... בבקשה!" אני אומרת, לא בא לי להתחיל עם זה עכשיו. הוא מחבק אותי חזק. "חלאה" הוא אומר בשקט וזה מצחיק אותי.
"יאללה בואי, הולכים להחזיר את אמילי הביתה!" הוא אומר.
"אפשר לא?" אמילי שואלת.
"למה לא?" ליאו שואל אבל היא לא עונה.

אנחנו נוסעים בסביבות השעה כשאנחנו מגיעים לכתובת שקיבלנו. אנחנו יוצאים מהרכב, פוסעים על שביל גישה, אפור מבטון. מגיעים אל הדלת. ליאו מצלצל בפעמון.
*דינג, דונג*
 נשמע קול הפעמון. הדלת נפתחת. אישה זועפת עומדת בפתח. "כן, מה אתם רוצים?" היא שואלת במרירות. ליאו דוחף קלות את אמילי לעבר האישה. "אמילי!" היא אומרת בהפתעה.
"היי אמא!" אמילי אומרת עצובה.
"ביי אמילי!" ליאו אומר. אנחנו מחבקים אותה חזק, נפרדים ממנה. אנחנו הולכים מעט כשהדלת מאחורינו נסגרת בטריקה.
"עד שחשבתי שנפתרנו מהילדה הנוראה הזאת! תרים טלפון לאימוץ." נשמע קולה של האישה הזועפת מעבר לקירות הבית. ליאו רץ אל הדלת, פורץ אותה, הוא רץ אל אמילי חובק אותה חזק בין ידיו.
"אימוץ?" אני שואלת המומה.
"כן, הילדה הקטנה כל היום צריכה שיכינו לה, יעזרו לה... לא בשביל זה רציתי ילדים." היא אומרת.
"זה מה שילדים קטנים צריכים!" אני אומרת לה בכעס.
"טוב, אני לא צריכה את הכאב ראש הזה!" היא אומרת, קולה מתנשא.
"ניקח אותה!" ליאו אומר, מרים אותה אל בין ידיו. "בואי הולכים לתחנה הבאה שלנו!" הוא אומר.
תחנה הבאה?