ליאו מכריח אותי להתגבר על אל ולא לתת לו לשלוט ככה בחיים שלי. זה קצת קשה אבל עם אמילי הכל כל כך הרבה יותר קל. היא מעודדת אותי כל פעם שאני מעזה להוריד את החיוך מהפרצוף. אני נכנסת בשערי בית הספר, יום חמישי. אני עוברת על פניי קבוצת בנים מלחששים.
"כן, מיסה נפרדה! סוף, סוף אפשר לחזור למה שהתחלתי לפני שהתחילה לצאת עם הילד הזה!" אחד הבנים אומר בהתלהבות וכולם מגיבים על זה. אני עוברת במרכז הקבוצה, מניפה את שערי לאחור. אני מגיע אל הלוקר שלי. אל פותח את הלוקר שלו. אני מתעלמת ממנו, מי הוא בכלל?!
אני פותחת את הלוקר לוקחת מספר ספרים. "מיסה?" הוא שואל. אני לא עונה לו. "אז ככה אנחנו משחקים?"
טים עובר מולי, "היי מיסה, מה אומרת על... אני ואת?" הוא שואל, לא גומר את המשפט שבו התכוון להזמין אותי לצאת איתו... כרגיל.
אני נושקת לשפתיו, הולכת. הוא מחייך חיוך מרוצה ולמרות שאני לא רואה את הפרצוף של אל אני יודעת שהוא כועס. מהרגע שהגיע טים שונא אותו. אני נכנסת לכתה, מתיישבת על יד שולחן ריק, אין לי מצב רוח לאף אחד היום. אני מקשיבה לשיעור, מסיחה את דעתי מאל.
"ככה את רוצה לשחק את זה?" אל שואל אחריי השיעור, ניגש אליי.
"לא יודעת על מה אתה מדבר." אני אומרת.
"יאללה, תנשקי אותו!" הוא מצביע על טים. טים קרב אליי אבל אני דוחפת אותו מעליי.
"בחיים לא!" אני אומרת.
"סליחה?" טים נעלב.
"אל תיעלב אבל אני לא ממש יוצאת עכשיו לדייטים."
"את פגועה ואני מבין את זה אבל הייתי חייב לבחור ועם לי-יו הייתי יותר זמן ממך."
"אני הייתי שם בשבילך."
"גם היא, לפני שרבנו. ריבים קורים לפעמים ובטעות חשבתי שזאת הייתה פרידה, אני עדיין אוהב אותה."
"כמה?" אני שואלת בלי לחשוב פעמיים. הוא שותק. "כמה אתה אוהב אותה לעומתי?" אני שואלת והוא אינו אומר דבר, בולע חזק והולך.
VOCÊ ESTÁ LENDO
מאחורי המסיכה
Lobisomem-גמור- שני אנשים, נער ונערה. נפגשים בדרך לא צפויה. האהבה רוצה לשלוט אבל האם היא תצליח כשהסודות חבויים עמוק כל כך? אל- נער, עובר דירה בגלל מקרה שארע לו והיה חייב לברוח. מיסה- נערה, גרה עם אחיה הגדול בלבד. אשת זאב. שניהם נפגשים בדרך מוזרה, אבל כשאהבה...
