מאחורי המסיכה

פרק 14- אל:

"הלו?" נשמע קול עדין מצידו השני של הטלפון.
"היי, זה אני, אל!" אני אומר.
"אה, היי" היא עונה, נשמעת עצובה.
"הכל בסדר? קרה משהו?" אני שואל, היא עונה רק כעבור כמה רגעים.
"לא משהו שאמור להטריד אותך! רצית משהו?" חסרת סבלנות.
"לשאול לשלומך, ורציתי גם לשאול אם את רוצה להיפגש עכשיו, לעשות משהו ביחד." אני מציע.
"בביתך?"
"אפשר, לא ממש אכפת לי."
"אוקיי, אז איפה בא לך להיות?"
"אני באה אליך, בא לי לפגוש גם את המשפחה שלך."
"אוקיי, ניפגש." אנחנו מסכמים ומנתקים. אני ניגש אל הסלון, יוצא מחדרי. "אמא!" אני קורא לה.
"כן מתוק שלי?" שואלת.
"הבחורה שיצאתי איתה אתמול, זוכרת? היא באה אליי עכשיו!" אני אומר, מתרגש מעט. אנחנו מסדרים מעט את הבית ואני מחכה לבואה.

*דפיקות*
אני פותח את דלת הבית, מכניס אותה. היא בוחנת היטב. אני מציע לה כוס מים, מושיב אותה על הספה. היא מתיישבת ואנחנו יושבים ביחד, צופים אחד בשניה, מדברים. "איפה אח שלך? או אמא שלך?" היא שואלת לאחר זמן מה.
"אח שלי בחדר שלו ואמא שלי עובדת, בחדר עבודה" אני אומר, לא מבין מה היא מתעניינת כל כך במצבם.
"יאללה, בא לי להכיר אותם!" היא מפצירה בי, נעמדת ממקומה.
"אוקיי..." ואנחנו הולכים לחדר העבודה של אמא. הם מכירות ונראה שאמא דיי מחבבת אותה, זה לא טוב, תכננתי להיפרד ממנה. אחרי הביקור עם אמא אני לא מוביל אותה לחדרו של אוליבר אלא חזרה לסלון. "מיסה, אני מצטער, אבל זה לא יקרה." אני אומר לה, מצביע על שנינו.
"למה? ממש נהנינו אתמול ואמא שלך ממש נחמדה, נראה לי היא מחבבת אותי." היא אומרת.
"זה לא קשור לזה, פשוט... בדיוק נפרדתי, זה לא מתאים כל כך מהר אבל אולי נוכל בעתיד, כשיעבור מספיק זמן." אני אומר לה את זה, הכי עדין שיכול. היא מחבקת אותי חזק, אני המום אבל מחזיר לה חיבוק.
"נוכל לשמור עדיין על קשר של ידידים?!" היא שואלת, אומרת ואני מאשר את זה.
אני מכיר לה את אוליבר, נראה שהיא בוחנת אותו ממש, כאילו מחפשת משהו. אבל אני מעלים מזה עין, היא סתם מסתקרנת...